עשור חשוך- עם נקודת אור בסופו

העשור המסתיים היום החל במגדל בבל. האנושות חרדה שמא מגדל מערכת המחשבים, השפה שעליה נשען העולם המודרני, יקרוס במעבר הספרתי בין השנים 1999 ל-2000. שמא כמו אז, "ויפץ ה' אותם על פני כל הארץ, ויחדלו לבנות העיר".

בבוקר שלמחרת, ב-1 בינואר 2000, נשמו הכל לרווחה. היתה זו אזעקת שווא. אבל עשר שנים לאחר מכן, בפרוס 2010, האנושות עדיין עומדת סמוך למקום שבו נבללה השפה ובני האדם לא יכלו עוד להידבר ביניהם וגורשו למחוזות רחוקים. היכולת להידבר לטובת כולם או רובם נותרה תקווה, לא מציאות.

זה העשור אשר במהלכו הפך ספר רב-מכר מאת סמואל הנטינגטון "התנגשות הציביליזציות" למציאות עקובה מדם בשדות קרב שונים. עשור שבו הפגיעה במגדלי התאומים סחפה את המערב הדמוקרטי למלחמה בעיראק ולקרבות אינסוף באפגניסטן ולעימות המסוכן לכל אומה עם איראן, אשר שלוחותיו ניכרות בכל מקום - מול חיזבאללה מצפון וחמאס מדרום ובאזורים רחוקים בתבל.

הדילמות שהוצבו בפני המין האנושי במניין הראשון לשנות ה-2000 לישוע הנוצרי רק העצימו. האפשרות שהן קרובות עתה יותר לפתרונן נטענת, אבל טרם הוכחה.

הדבר היחיד שיאיר הלילה את שמי הדמוקרטיה המערבית לבד מהזיקוקין די-נור הוא האירוע החוזר ונשנה של הפגנות רחוב נגד האייתוללות שהשתלטו על איראן והעלו אותה על מסלול ההתנגשות האלימה. גם הצלחת אירועים אלה היא בבחינת משאלת לב בלבד.

בחשיכה הבליחו בעשור המסתיים שתי נקודות אור על תנאי: המאמץ הירוק להציל את כדור הארץ מפני יושביו. אין עדיין הסכם. אי אפשר להידבר בהצלחה על המאמצים לנקותו מזוהמה. גם בתחום זה היו אכזבות, אבל יש באיחור ניכר מודעות חדשה לבעיה, והיא ראויה לציון.

בדיעבד, גם המשבר הכלכלי עשוי להתגלות כנקודת אור, שכן העולם המתקדם האמין כי משבר 1929 לא יחזור עוד, וכאשר המציאות טפחה על פני המומחים ומוטטה מוסדות ענק כלכליים נראה העתיד שחור משחור, ודווקא אז הבליח האור והעולם השכיל להיחלץ ממלתעות המיתון מהר יותר מכפי שהעריכו מומחיו.

עדיין הצל והחשיכה מאפילים על התקווה הוורודה, אבל ניתן לזהות מידה של חיוב. שמחת עניים היא גם כן שמחה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו