סילבסטר

היום בערב, על פי סקר שנערך השבוע, כרבע מהאוכלוסייה היהודית בישראל תצא מביתה כדי לחגוג את חג הסילבסטר. אני לא אהיה ביניהם, גם לא באיזה פאב קטן, מתוך מחשבה קדימה וסבירות גבוהה שאף סלקטור לא יעביר אותי את הסף. אני גם לא אתנשק עם אהובתי בחצות, כי אשתי תתנגד (אבל מה חדש-).

עם ההתנגדות לסילבסטר מתוך תפיסה יהודית אני בכל מקרה לא מזדהה. האפיפיור סילבסטר הראשון, שבזכותו המונים נלהבים יידחסו הלילה לחללי המסיבות המיוזעים, לא שנא אותנו. הוא אפילו חתם על הצהרה בשם "צו מילאנו", שבה הוא הכיר, בין השאר, בזכותם של היהודים לחופש פולחן. הוא לא דגל בעינויים, לא ברציחות ולא בהמרת הדת בכפייה לנצרות. הוא היה סתם אנטישמי שבחר לא להניח תפילין, זכותו. חוץ מזה הוא הלך לעולמו לפני 1,674 שנה, אז כבר אפשר לסלוח לו.

ובחזרה לחוגגים אפופי אדי האלכוהול ויתר הלקוחות הפוטנציאליים במועדון ה"ינשוף" של משטרת ישראל. מה אתם אומרים, האם זה לא מדהים שכל יחצ"ן הצליח לשווק ולהפיק את המסיבה הכי טובה בעיר? איזה מוכשרים. איזו רטוריקה ("מסיבה סוף הדרך"), איזו חבילה הם הולכים לעשות עליכם הלילה. והכל נעשה תוך כדי חיוך שאם האוזניים לא היו מפריעות לו היה משלים 360 מעלות כמו כלום. אפילו את המשקה הראשון הם מסדרים לכם, בכיף, על חשבונכם.

אבל אתם, חיות לילה שכמותכם, מה אכפת לכם? הרעיון המרכזי הוא הרי לחגוג ולקרוע את 2009 לגזרים, בלי שאף אחד צריך להתנצל על כך שאתם שותפים במנהג של גויים. אבל עיזבו, אני לא כאן כדי להיות על תקן מטיף, רק קצת לנדנד.

יא אללה, 2010 כבר כאן, אתם קולטים?

ובכן, מחר בבוקר יחכה לכם בחוץ עולם אחר לגמרי ממה שהכרתם.

בלי מלחמות, בלי פוליטיקה, בלי רחמים מהאמא הפולנייה שתדרוש הסברים למה הופעתם לקידוש של יום שישי עם הנגאובר. סליחה, חמרמורת. גם סבתא תכעס.

אני יודע, זה לא יפה להאשים קולקטיבית את כל החוגגים בשתייה לשוכרה. אני רגוע ובטוח שיהיו גם כאלה שידקרו מחוץ למועדונים ויטרידו עלמות חן כשהם פיכחים לחלוטין. בשביל חלק מאיתנו זה כבר סוג של בילוי רגיל עם החבר'ה.

נכון שאני נשמע כמו איזה נביא זעם שאפשר להגדיל בשקל תשעים, אבל הפורענות היא חלק בלתי נפרד מהסילבסטר אצלנו כמו שהיא חלק מכל סוף שבוע - הכותרות והמבזקים באתרי החדשות יספרו לכם על זה.

יכול להיות שהמרירות שלי נובעת מהיותי אבא. בשעות שבהן מאות אלפים ינחרו בקול תרועה אחרי שנהנו בלי הפסקה, אני אחליף חיתולים לתינוקות שלי (טוב, אבקש מאשתי לעשות זאת) לפני שאסיע אותם לחצי יום בגן ואחזור לשגרה שאני כל כך רוצה לשבור.

אז כדי להיפרד מהעשור הראשון של המילניום עם פיסת חיוך קטנה בכל זאת, בואו נפגין יחדיו את אותה יכולת מתמטית נדירה, השמורה לקסמו של הסילבסטר - הספירה לאחור (ותוסיפו נשיקה): 10... 9... 8... 7... 6... 5... 4... 3... 2... 1... תיהנו.