זפזפ בין הדרמות

1. אחרי המשחקים החד-צדדית שראינו לאחרונה, לפחות קיבלנו אמש שני מותחנים. למרות זאת, אי אפשר להגיד שראינו כדורסל גדול. המשחקים היו בלי שליטה, עם המון עליות וירידות וריצות שנמשכות זמן רב. בזמן שזפזפתי להרצליה, באשקלון חזרה הקבוצה המקומית מפיגור 16 ליתרון. כשחזרתי למשחק של בני השרון, אותו עזבתי ב-20 הפרש, כבר עמד הפער על 2 בלבד.

נכון שמשחק הכדורסל בעידן ה-24 שניות הוא דינמי ומאפשר המון מהפכים, אבל פה אנחנו רואים שהמומנטומים נוצרים בקלות גדולה מדי. אשקלון לדוגמא פירקה את ירושלים עם טראפ פשוט על הפיקנרול. הכדורסל כאן לא מתוכנן והמשחק הוא של אינסטינקטים. אשקלון יכולה להלין על בחירת הזריקות שלה, שהיא גורם ישיר להפסד ולא בפעם הראשונה.

2. הכדורסל אצלנו מתאפיין בכך שרק השחקן עם הכדור פעיל, בעוד ארבעת האחרים סטטים. אני מתנצל שכל שבוע אני חוזר לדוגמאות מהליגה הספרדית, אבל מי שראה את קאחה לאבוראל מול ריאל מדריד, מבין שהמפתח העיקרי הוא תנועה ללא כדור ויציאה על חסימות באינטנסיביות שחסרה פה בליגה. למה אינגליש יכול לצאת על חסימות וסימונס לא-

3. המחזור הקודם היה הפורה ביותר מאז תחילת העונה, הרבה בגלל המשחקים החד-צדדיים שהניבו תוצאה ממוצעת של כ-170 נקודות למשחק. במחזור הזה, רק מכבי חיפה עברה את מחסום ה-80 וגם היא רק בנקודה אחת. ברמת ההגנות הלא מזהירה שאנחנו רואים בארץ, "סקור" כזה הוא נמוך מאוד ומעיד יותר על בחירת זריקות וקבלת החלטות לא טובה ועל מינימום משחק ריצה, שאמור להיות סימן ההיכר של הכדורסל הישראלי.

להתראות במחזור 10 ב-17 בינואר, כשבליגה הספרדית ישחקו את המחזור ה-18. אנחנו נהיה שם, אבל אל תבנו על כך שכל הזרים יחזרו לארץ הקודש מהפגרה.