על החיים הקלים של חיפה

1. מכבי חיפה ניצחה את המשחק אתמול בצורה ברורה. בני יהודה לא היוותה יריבה, למעט רבע השעה הראשונה של המחצית השנייה. הם דיברו בעיקר על החגיגה של אלירן עטר ושכחו נגד מי הם משחקים.

מכבי חיפה, לעומת זאת, לא דיברה וגמרה את המשחק כבר בהתחלה, עם השער המהיר של שלומי ארבייטמן. חיפה שלטה במשחק בזכות קישור אגרסיבי ודומיננטי, שהשתלט על כל פינה במגרש ולא איפשר לבני יהודה להגיע למצבים במחצית הראשונה. גם במחצית השנייה חיפה שלטה, עד שהשער של גולסה גמר סופית את המשחק.

הדיבורים כאילו בני יהודה יכולה לעצור או לפחות להפריע לחיפה נשארו בגדר דיבורים, למרות שרבים החזיקו לה אצבעות. הפערים הגדולים לא השאירו לבני יהודה הזדמנות. היא נפלה מחיפה בצד הפיזי, ולמעשה בכל היבטי המשחק, ולראיה ניר דווידוביץ', שלא היה צריך לרדת ולו פעם אחת לדשא.

חיפה חזקה יותר, מהירה יותר, ובאה מוכנה למשחק, אם כי אלישע לוי צריך לתת את הדעת על יכולת ההגבהה החלשה של שחקניו. מתוך 15 הגבהות, רק אחת, זו שהפכה לשער של ארבייטמן, עברה את קו ההגנה הראשון.

2. מאלירן עטר ציפיתי להרבה יותר, אך כאמור הראש שלו כבר נמצא בטקס של שער העונה. במחצית הראשונה הוא לא תרם דבר. ברבע השעה הראשונה של המחצית השנייה, 15 הדקות היחידות שבני יהודה היו במשחק, הוא הראה ניצוצות לרגעים קצרים בלבד, דוגמת מסירת עקב פנטסטית שבוזבזה על ידי גלבאן. עם זאת, הוא הוסיף החמצה גדולה בשלומיאליות ומנע מקבוצתו שער שוויון.

3. למרות שפער של 12 נקודות אמור להלחיץ פסיכולוגית, הוא לא ישפיע על הפועל ת"א, כי היא לא מסוגלת לאבד נקודות בשני משחקי ההשלמה מול עכו ורעננה. הפועל נראית מצוין ובחלק הקדמי היא לא נופלת מחיפה, כך שהיא תחזיר את הפער לשש נקודות בלבד והכל פתוח במאבק על האליפות, אם כי רק בין חיפה לאדומים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו