למאסימו טרטליה אין הסבר רציונלי למעשה שעשה ביום ראשון שעבר. כידוע, הגבר האיטלקי בן ה-42, לכאורה מעורער בנפשו, פגע בפניו של ראש ממשלת איטליה באמצעות פסלון גבס של קתדרלת דואומו של העיר מילאן. בחקירה ראשונית אמר כי עשה זאת מתוך שנאה לברלוסקוני, ולמחרת ההתקפה התאחדה איטליה סביב ראש הממשלה שלה. אבל מהר מאוד החלו האיטלקים לתהות אם ברלוסקוני לא חיפש את תקרית הפסל. "גרציה, גרציה, גרציה (תודה)!" הודו למאסימו באמצעות הרשת (בעיקר בפייסבוק) עשרות אלפי איטלקים. מה גורם לשנאה התהומית הזאת כלפי ה"קווליירה"- המכה שחטף ברלוסקוני היא חוליה, יש לקוות אחרונה, בסדרה של תקריות ואירועים רוויי שנאה שבהם היה מעורב מאז אביב 2009. הרקע לכך החל באפריל, כשהעולם גילה כי ברלוסקוני השתתף במסיבת יום ההולדת ה-18 של נעמי לטיציה, צעירה נאה מנאפולי. הפרסומים רמזו על קשר אינטימי ביניהם. כעבור חודש הודיעה רעייתו, ורוניקה לאריו, על כוונתה להתגרש. חודש חלף, וזונת צמרת בשם פטריציה ד'דאריו סיפרה כי שכבה עימו תמורת תשלום. היא גם אמרה שיש לה הוכחות מוקלטות. אבל ברלוסקוני לא עורר את זעם האיטלקים רק בהקשרים מיניים. באוקטובר ביטל בית המשפט החוקתי של איטליה את החוק שהעניק חסינות לראש הממשלה מתביעות משפטיות. כתוצאה, נפתח משפט שבו נחשד ברלוסקוני במתן שוחד. משפט אחר, שצפוי להיפתח בינואר, יחשיד אותו בעבירות מרמה. כמעט במקביל העיד איש מאפיה כי לברלוסקוני היו קשרים עם ראש הקוזה נוסטרה של סיציליה ב-1993. בקיצור, אלו חודשים של שיכרון חושים עבור מתנגדיו של ברלוסקוני. תומכיו, מאידך, טוענים כי בחודשים האחרונים מתנהלת נגדו מערכת הסתה שהביאה להטחת הפסלון בפניו. מי צודק- מכל הפרשיות, הדבר שהביא לתגובה החריפה ביותר מצד ברלוסקוני הוא ביטול חוק החסינות של ראש הממשלה. בתגובה ברלוסקוני גידף, כהרגלו, את "השופטים השמאלנים" וגם את נשיא הרפובליקה, ג'יורג'יו נפוליטנו, אשר מבחינתו של ברלוסקוני לא עשה כל מאמץ כדי להשפיע על החלטת השופטים. הפרשנים הפוליטיים באיטליה ראו בזאת קריאת תיגר של ראש הממשלה על המוסדות החוקתיים של איטליה. ברלוסקוני, מבחינתם, העמיד את קול הבוחר מעל למוסדות החוקתיים של המדינה. תגובתו החריפה של ברלוסקוני רק העמיקה עוד יותר את השבר בחברה האיטלקית. תומכיו - והם עדיין רבים גם אם הוא צונח, לראשונה מאז אפריל 2008, בסקרים - רואים באופוזיציה, במערכת המשפט, בתקשורת ובקומוניסטים (אף שנעלמו מהמפה) אחראים למה שקורה לראש הממשלה. אולם מתנגדיו, אלה שיצאו להפגין נגדו לפני שבועיים ביום שכונה "יום ללא ברלוסקוני", רואים בו נהנתן מושחת המחזיק בשלושה ערוצי טלוויזיה ובהון של 6.5 מיליארד יורו. הוא, מבחינתם, צריך ללכת הביתה. מיד. קל להאשים את ברלוסקוני בבלאגן האיטלקי הזה, אבל אם מתבוננים היטב רואים שמתנגדיו חרגו מזמן מהכללים המקובלים. נכון שמנהיגי המפלגה הדמוקרטית (PD), מפלגת האופוזיציה הגדולה, מבקשים להרגיע, אולם רבים מתומכיה מאשימים את הפוליטיקאים בתגובה רכה מדי כלפיו. מאחר שאין אופוזיציה רצינית באיטליה, ומאחר שהשמאל במשבר מנהיגות קשה (כישלונו של פרודי עדיין צורם), השתלטו קבוצות קטנות רדיקליות על השיח השייך לרוב לאופוזיציה מרכזית ואחראית. מסיבה זו שלטו סיסמאות ברמת גנון במערכת הפוליטית. בלי אופוזיציה ראויה, הוויכוח לא מתנהל בפרלמנט אלא מעל דפי העיתונים. מצד אחד "לה רפובליקה" ו"ל'וניטה" המובילים את השמאל, מנגד "ליברו" ו"איל ג'ורנאלה". מיותר לציין שברלוסקוני מככב בכותרות הראשיות באופן תדיר. אווירת השנאה פלשה גם לטלוויזיה, שם יש לו במות ולא במה. קשה להאמין שברלוסקוני יתמודד בבחירות הבאות, ב-2013. מעמדו נסדק בעקבות הפרשיות השונות. אבל אולי דווקא דגם של קתדרלת דואומו יצליח לעשות את מה שלא הצליחו תפילות בכנסיות - להשיב את השקט לאיטליה ולהפחית את השנאה.
