מאז צורף דניאל פרידמן לממשלה הקודמת נאמר בחוגי משרד המשפטים כי יש גם "פרידמניסט" שקט באופוזיציה. הם טענו כי מדובר בד"ר יובל שטייניץ. מי שפיקפק בכך למד עד מהרה כי הוא תומך במסע ההתנכלות של שרי המשפטים לבית המשפט העליון, פרידמן כיעקב נאמן. בשיחות שהיו במרוצת השנתיים האחרונות לבנימין נתניהו עם מגיני שלטון החוק הוא נהג לומר להם כי בסוגיה זו יש להם יריבים רבים במפלגתו. בין השאר נהג להצביע על מי שעתיד היה למסור לידיו את תיק האוצר. סביר להניח כי שטייניץ חש עצמו שותף מלא להתאוששות המשק הלאומי, ואפשר להניח כי יש צידוק כלשהו לטיעון זה, אבל עתה - מבוסס במעמדו החדש - לא שם עוד סכר לפיו ונתן ביטוי ליחסו העוין לבג"ץ. בוועידת ישראל לעסקים שנערכה מטעם העיתון "גלובס" הציג את כל הגורמים במשק כשותפים נאמנים לשגשוגו, ואילו בשופטי העליון הטיח כי הם מקבלים החלטות כלאחר יד ומחבלים בכלכלה. לא מצא חן בעיניו שבג"ץ, בשם כבוד האדם, אסר על המדינה להפקיר או להפקיד את האזרחים אשר חירותם נשללה לכמה שנים בשל פשעיהם בידי סוהרים פרטיים. המדינה כולאת אותם, וזה ראוי, אבל לא ייתכן כי לב לבייב ואנשיו יהיו אלה אשר יחליטו מתי להכניסם לצינוק ומתי להעניק להם חופשה ארוכה. זו אחריותה הישירה של המדינה. אתמול אמר שטייניץ כי הוא ונאמן כבר מתכננים להצר את צעדי בג"ץ ביוזמה מתנכלת נוספת שלפיה כל החלטה של בג"ץ, שתעלה למדינה כמה עשרות מיליוני שקלים, לא תיהפך לפסק דין מחייב אלא אם תתקבל ברוב מיוחס. זו בדיחה עצובה. שטייניץ ונאמן מעוניינים בבית משפט עליון, ובעיקר בבג"ץ, בתפקיד של פודל בשירות הממשלה. כך קורה לאנשים אשר מקבלים כוח כה רב, עד שהם הופכים לשונאי המגבלות המתחייבות מכך כדי לשמור על האיזון הדמוקרטי. אין זאת אלא שנחוץ לחדש את המלחמה להגנת בית המשפט העליון ושלטון החוק מפני האינטרסנטים. על "בני האור" להתעורר. בחג האורים ראוי לקרוא להם לדגל ברוחו של הכוהן הזקן ממודיעין ב-167 לפני הספירה: "מי לה' אלי".
