הסרבנות היא רעה חולה. יש להילחם עד חורמה בפוטנציאל שטמון בה להרס הצבא ולפגיעה בביטחון המדינה. אך לשם כך נועד הדין הפלילי. מבחן ה"אפשרות הסבירה" לערעור המשטר והמשפט, שנקבע בפסיקת בתי המשפט לעניין עבירות ההסתה וההמרדה, עדיין לא הוכח בעניינו של הרב מלמד. שר הביטחון אינו היועץ המשפטי לממשלה. ניסיונו "לחנך מחדש" את הרב אליעזר מלמד, תוך השמעת רמזים על הגורל הצפוי לישיבתו, מדיף ריח רע של בולשביזם ומקארתיזם ועולה כדי חריגה מסמכות. בוודאי שאין בהתבטאות הרב, חמורה ככל שתהיה, להצדיק ענישה קולקטיבית נגד כל תלמידי ישיבתו. לשם כך קיים הליך משפטי, ולא די ב"בית דין שדה", אפילו כזה שממוקם בלשכת שר הביטחון. חופש הביטוי איננו חופש שיסוי - גם הוא מוגבל. אך אסור שהתנגדות חריפה וראויה לסרבנות פוליטית, מכל צד שהוא, תשמש כר לסתימת פיות ולמניעת השמעת דברי ביקורת שאינם בקונצנזוס. כפי שפסק פעם השופט (בדימוס) אהרון ברק, כוחה ולב ליבה של הדמוקרטיה אינם בזכות לשמוע דברי נועם, הערבים לאוזניים, אלא דווקא בהכרה בזכות הזולת להשמעת דברים הצורמים את האוזן וצובטים את הלב. תגובתו הבלתי מידתית של שר הביטחון אהוד ברק אינה חכמה, אינה צודקת ומנוגדת לדין. היא עלולה להשיג את המטרה ההפוכה שלה נועדה, כשהרב מלמד וישיבתו יהיו בעקבותיה בר השפעה ככל שיהיה, הרב אליעזר מלמד אינו חייל בצה"ל וממילא אינו כפוף למרות הצבא. חיילים הנשמעים להוראותיו (ולמזלנו, בתהליך ההתנתקות הוברר שבפועל היו רק מתי מעט כאלה), יעשו כן בין כה וכה, מכוח הכרה בסמכותו הרוחנית ולא בשל עמידתו בראש ישיבת הסדר. טוב יעשה, אפוא, שר הביטחון אם יותיר את הטיפול בפרשה זו לרשויות אכיפת החוק. בתבונתן הרבה נוקטות רשויות אלו, בדרך כלל, ריסון ואיפוק ראויים בעבירות פה שאינן מיתרגמות למעשים.
ל"קדושים" נערצים.
ריח רע של מקארתיזם
מערכת ישראל היום
מערכת "ישראל היום“ מפיקה ומעדכנת תכנים חדשותיים, מבזקים ופרשנויות לאורך כל שעות היממה. התוכן נערך בקפדנות, נבדק עובדתית ומוגש לציבור מתוך האמונה שהקוראים ראויים לעיתונות טובה יותר - אמינה, אובייקטיבית ועניינית.
