חשיפה לצפון

אנחנו, הישראלים, דווקא אוהבים (מאוד) לרכוש את הרהיטים שלנו באיקאה, ואם הצלחנו בחיים - מכונית וולוו בטח לא תזיק לתדמית. אם, בנוסף, גם היה לנו איזשהו פרק רומנטי עם שבדי או שבדית (הבלונד כאן חשוב), בכלל נרגיש כאילו תפסנו אמריקה (סליחה, שבדיה). אז מה לעזאזל רוצים מאיתנו השבדים האלה-

שבדיה מסיימת בסוף החודש את ששת חודשי כהונתה כנשיאה התורנית של האיחוד האירופי. בגלל חופשת חג המולד, השבדים מסיימים שבוע קודם. ביום שלישי שעבר נאלצו שרי החוץ של האיחוד האירופי לרכך את נוסח ההחלטה המקורי שיזמה הנשיאה שבדיה, כשביקשה שירושלים תוכר כבירתן של שתי מדינות - ישראל ופלשתין. האיחוד מיתן את ההחלטה והוסיף כי הדבר ייעשה רק לאחר משא ומתן, כפי שמחייבת החלטת הקוורטט. ההצעה השבדית היתה חד-צדדית, בלי להתייעץ עם שותפותיה לאיחוד. השבדים, אגב, ביקשו לשנות באופן קיצוני את עמדת האיחוד, אך לא קיימו אפילו ביקור אחד במזרח התיכון במשך כל תקופת הנשיאות.

החוצפה השבדית הזכירה לנו שורה של אירועים ותקריות שהעיבו על היחסים בין המדינות: נזכרנו כיצד דונלד בוסטרום, עיתונאי שבדי, פירסם השנה בעיתונו, "אפטונבלאדט", כתבה שבה תיאר כיצד ישראל קוצרת איברים של פלשתינים; כיצד שר החוץ של שבדיה, קרל בילדט, סירב לגנות את הכתבה; כיצד התקבלה השנה נבחרת הדיוויס של ישראל במאלמו, ואיך השבדים קיימו את המפגש ללא קהל לאחר שנכנעו לקהל המפגינים הגדול; ולא שכחנו את התקרית שהתרחשה לפני חמש שנים, כששגריר ישראל בשבדיה, צבי מזאל, נתקל בתמונת המחבלת המתאבדת במסעדת "מקסים" בחיפה כמוצג אמנותי במסגרת אירוע הפתיחה של תערוכה במוזיאון ההיסטורי בשטוקהולם.

אז מה הם רוצים מאיתנו?

זקני שטוקהולם ודאי זוכרים את הרוזן פולקה ברנדוט, דיפלומט שבדי שתיווך מטעם האו"ם בין מדינת ישראל למדינות ערב במלחמת העצמאות ונרצח בירושלים בספטמבר 1948 על ידי ארגון הלח"י, שהתנגד לתוכנית השלום שלו. נקודת מוצא בעייתית לתחילת הקשר בין המדינות.

זה יכול היה דווקא להיראות אחרת הודות לדיפלומט שבדי אחר, ראול ולנברג, חסיד אומות העולם, שניצל את מעמדו הדיפלומטי כדי להציל ממוות עשרות אלפי יהודים הונגרים במהלך מלחמת העולם השנייה.

שבדיה מחזיקה כיום בכמה עקרונות וערכים שאינם מסתדרים עם ישראל. מדובר במורשת שהותיר אחריו ראש הממשלה המיתולוגי אולוף פלמה, שנרצח ב-86'. פלמה הוביל את ארצו לניטרליות, שעליה היא שומרת בקנאות, ובעיקר למדיניות ללא משוא פנים לטובת העולם השלישי ולצד מדוכאי העולם (מורשת פלמה).

השבדים גם תמיד גילו עניין בתפקידי תיווך בינלאומיים ובמשרות באו"ם. היה אפילו מזכ"ל או"ם שבדי, דאג המרשלד, שכיהן בין השנים 53' ל-61', אשר דגל במוטו השבדי המסורתי - קידום הצדק העולמי.

דיפלומטים ישראלים המכירים את הקשר מקרוב מודים כי "המסר הישראלי לא מדבר כלל אל השבדים. הלשון שלנו בעייתית ולא תואמת", הם מוסיפים. במדינה אחרת, ייתכן כי התנהגותו של השגריר מזאל, שחיבל בזעם במוצג האמנותי סר הטעם, היתה מתקבלת בהבנה מסוימת. לא בשבדיה. כאן חופש הביטוי מקודש.

בשבדיה פועל "רדיו איסלאם" בהנהלתו של אחמד ראמי. השידורים ברשת הם לא רק אנטי-ישראליים (זכותם) אלא גם אנטישמיים. לתחנת הרדיו קהל גדול בקרב המהגרים המוסלמים הרבים במדינה.

השבדים משוכנעים כי ישראל אינה פועלת על פי אמות המידה של המוסר האוניברסלי. ישראל, בעיניים שבדיות, נתפסת כמדינה לא הגונה. אין גרוע מזה בשבדיה.

אגב, ישראלים אוהבים מאוד (לצערי, קצת יותר מדי בשנים האחרונות) את הוודקה השבדית. הלוואי שהיינו יכולים לשבת איתם על כוסית קפואה ולפתוח דף חדש.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו