על ניצחון הצעירה

המועד: אוקטובר 2009. המקום: משרדי ההתאחדות לכדורגל. נוכחים: יו"ר ההתאחדות אבי לוזון, ממלא מקומו שטרן חלובה ומנכ"ל ההתאחדות אורי שילה. על הפרק: אירוח בולגריה הצעירה במוקדמות אליפות אירופה.

לוזון: מה אתם אומרים, כדאי לערוך את המשחק מחוץ לתל אביב? מה דעתכם על חיפה, באר שבע-

חלובה: עזוב, אם כבר בקריית שמונה. נוציא אותם קצת מהדיכאון של הליגה הלאומית.

שילה: מספיק עם הבדיחות, שטרן. נראה לי שאשקלון זו אופציה טובה. אפשר להביא שם הרבה ילדים. בפעם האחרונה ששיחקנו שם, כשנילסן אימן, גילינו שם את כפיר אודי.

צלצול טלפון קוטע את השיחה.

סוניה, מזכירת ההתאחדות: אבי, המזכירה מהבנק מחפשת אותך.

לוזון: תעבירי לי את השיחה.

(עוברת דקה) לוזון: וואו. מה את אומרת. ישיבה עם ברונפמן ב-18 בנובמבר בשעה חמש? וואו. אורי, עזוב את השטויות. תקבע את המשחק ברמת גן. יו"ר בנק דיסקונט, שלמה זוהר, עוזב. אולי נקבל איזה ג'וב חדש. יאללה, מה אנחנו צריכים לשחק במקום אחר? גם ככה נמאס לי מהברברים ומהביקורות.

(הערה: שיחה זו היא מפרי דמיונו הקודח של הכותב)

אמנם מדובר רק בבדיחה, אבל כשהצעירה משחקת שוב פעם ברמת גן לעיני 1,000 צופים, זה לא בדיחה-

מעולם לא ראיתי ברמת גן נבחרת חלשה כל כך כמו הנבחרת הבולגרית. הגנה פשוט מזעזעת. הנבחרת הגיעה נחושה מאוד אחרי ההפסד במונטנגרו, וזה בא לידי ביטוי מפתיחת המשחק. היה כיף לראות את ביברס נאתכו. כל המסירות שלו היו תאווה לעיניים והוא ביטל בקלות את משחק הנבדל של הבולגרים. בן סהר היה רק צריך לעמוד במקום הנכון ובזמן הנכון. הנבחרת הבולגרית שיחקה בהגנה בקו אחד והקלה על סהר להבקיע שלושה שערים, שבקלות יכלו להיות גם שישה.

המאמן מוטי איווניר נהג בחוכמה כשהוריד את השחקנים אחורה לאמצע המגרש ופיתה את הבולגרים לצאת החוצה, מה שהזמין את ישראל לצאת למתפרצות קטלניות. אבל גם איווניר יודע שהמבחן האמיתי שלו יהיה בצמד המשחקים מול שבדיה. שם כבר לא נקבל הנחות כאלה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו