האיש האדיש על הבוספורוס

האם 300 כורים מתים בסומה שבטורקיה מאיימים על סיכוייו של ראש ממשלת טורקיה טאיפ ארודאן, להיבחר לנשיא (ואחר כך לפעול להרחבת סמכויותיו, כדי להפוך את הנשיאות לתפקיד השלטוני החשוב בארצו)? יכול להיות שמה שלא עשתה היחלשות הפלא הכלכלי ומה שלא עשו ההפגנות הגדולות, יעשו מאות כורי הפחם ששילמו בחייהם על התנאים הבלתי נסבלים של הכוּרים?

רק לפני שבועיים עלתה תביעה לקיים ועדת בדיקה למצבם הבטיחותי הרעוע של הכורים בסומה, והיתה זו מפלגת השלטון זחוחת הדעת של ארדואן, אשר הרוב הפרלמנטרי המוחץ שלה איפשר לה לנפנף בקלות את הדרישה הזאת, בתואנה שהכל בסדר, וכי מדובר בדרישה שכל כולה פוליטית ופרובוקטיבית. הדחייה הזו הוציאה, בימים האחרונים, אנשים לרחובות בטענות הצפויות כי הכתובת היתה על הקיר, כי הממשלה עצמה את עיניה לנוכח הסכנות הכרוכות בהמשך הכרייה במקומות מסוכנים וכי ראש הממשלה, שהוא גם ראש המפלגה, אחראי הן לכרייה הבלתי אחראית והן להתעלמות מן הדרישה לבדוק ולתקן.

אבל ארדואן כמו ארדואן, במקום להתנצל, להבטיח כי יעשה הכל כדי לבדוק את מצב הכורים ולמנוע אסונות כאלה בעתיד, להצהיר כי האחראים למצב בסומה יבואו על עונשם ולהזדהות עם משפחות ההרוגים והפצועים ועם משפחות הנעדרים שטרם הגיעה אליהם הבשורה הרעה, בחר לשתף את מאזיניו בידע שלו בהיסטוריה. מישהו הכין לו מחקר על הרוגים במכרות פחם במאה ועשרים השנים האחרונות, והמסר המצמרר שלו היה שאין מה לעשות: מכרות הם מקום מסוכן ומי שעובד בהם לוקח בחשבון את הסיכון. לא פחות ולא יותר. אבל מי שהכין לו את הנתונים המדויקים שכח לספר לו שבמדינות מתוקנות יש פתרונות בטיחותיים המונעים את האסונות הקשים שנודעו בסוף המאה ה־19 ובראשית המאה ה־20 (זוכרים את "המלך פחם" של אפטון סינקלר, שהזלנו עליו דמעות בילדותנו?), וכי הללו כמעט ואינם חוזרים על עצמם. הבהלה לפחם בטורקיה היא שגרמה לרשלנות הקשה, ולא העובדה שזה קורה לכולם, כביכול.

האיש הפסיק להפתיע. הוא כבר הוכיח את עוצמת אדישותו בהפגנות הגדולות נגדו, ביוני אשתקד, כאשר פשוט קם ונסע לחו"ל כמי שמנער מעליו את הפירורים, מה שהגביר את הביקורת ואת הזעם נגדו, עד שדוכאו ההפגנות באגרוף ברזל. המספר הגדול של עיתונאים הנמצאים בטורקיה מאחרי סורג ובריח מרתיח את העולם אבל ממש לא מזיז לארדואן, וכאשר התביעה הכללית מגלה את השחיתות הקשה בשלטון, שחיתות המגיעה עד ביתו, אין לו שום בעיה להחליף את התובעים ולשנות את החוקים.

עד לפני זמן קצר נדמה היה ששום דבר אינו מצליח לגעת בו. הבחירות לרשויות המקומיות בסוף חודש מארס השנה, הוכיחו כי מפלגתו זוכה לתמיכה רחבה מאוד, וכי אין לו, למעשה, יריב המאיים עליו, למרות הביקורת הציבורית הגוברת כלפיו. אבל 300 המתים עלולים להציב בפניו איום פוליטי שטרם הוצב בפני האיש אשר בטח, עד לפני ימים אחדים, בכך שהוא עומד לזכות בנשיאות ארצו, בהליכה.

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!