על החולשה של חבורת נמני

כשרואים את הפועל ת"א בתצוגות כדורגל מרשימות באירופה ואת בני יהודה מתלהבת, השיממון בקריית שלום בולט למרחקים. מכבי ת"א, במתכונת הנוכחית, נטולת תקווה לעונה זו. גם השנים הבאות נראות אפורות.

מה שבא לידי ביטוי אתמול וחוזר על עצמו אצל אבי נמני, מעבר לבחירת הסגל הלקויה, הוא שינויי התפקוד התמידיים וציוות השחקנים בעמדות שלא מאפשרות להם למצות את הפוטנציאל המינימלי הקיים. דור מלול לא מגן, יובל אבידור לא חלוץ מרכזי, ליאור ג'אן הועבר לקישור למרות פתיחת עונה טובה כבלם, וגם עמנואל מאיוקה, שמקבל הזדמנויות, הוא לא יותר מאשר פוטנציאל בינוני. ברור שלגבי הזרים מכבי צריכה לעשות חריש עמוק כבר בינואר או לכל המאוחר בקיץ הקרוב.

נמני גם טעה בחילופים, שלא תרמו כלום למשחק הרדום.

מכבי פ"ת היתה קרובה יותר לניצחון, בעיקר בפתיחת המחצית השנייה, בעזרת פעולות מצוינות של בוקסנבוים, שגם בנה את שער השוויון בצורה נהדרת. לכן תמוהה בעיניי החלפתו, שאיתה נעלמה פ"ת מהמגרש.

עצוב היה לראות אתמול את בית"ר ירושלים. מעבר להתלהבות ולרצון של מכבי נתניה, שעלה על זה של בית"ר, הירושלמים גילו חולשה בכל מערכי הקבוצה. לא ברור לי מדוע משחקים שני בלמים איטיים בקו אחד (גרשון ובנאדו) והקישור כלל לא היה קיים, שכן עידן טל הוחלף אחרי תצוגת נפל (לא שהחילופים של שום עזרו).

אני חושב שלמעט חצאי התקפה פה ושם, לא ראינו מצד בית"ר התקפה אחת ממשית. יצחקי, תמוז ובן שושן לא הגיעו למצב רציני אחד.

הנקודה הבולטת במשחק היתה הילד האלמוני חן עזרא (תוצרת טוברוק), שגילה עד כמה גדול הפוטנציאל שלו. כל שלושת השערים עברו דרך הראש והרגליים שלו. גם ביוואן פרנסמן ואלמוג כהן נתנו משחק מצוין והוכיחו שלא שמות מנצחים כדורגל, אלא רצון, מלחמה והתלהבות.

אם מכבי נתניה תוכל להמשיך להציג משחקים כאלה, היא תמצא עצמה מהר מאוד בצמרת הטבלה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו