מי שהחליט להתאבד - יצליח

ההתאבדות של אסף גולדרינג הוא אולי התשובה לכל מי ששאלו אחרי התאבדותו של הבדרן דודו טופז לפני כחודש וחצי: כיצד אסירים, ובעיקר כאלו המוגדרים "בעלי השגחה", מצליחים להתאבד?

נכון, זה מריח לא טוב, וזה עושה תחושה לא נעימה, כי בכל זאת יש לכל אחד מאיתנו ציפייה שרוצחים שפלים מסוגו של גולדרינג - שלא היסס לחנוק בניילון את בתו בת ה-3 - יימקו בכלא כל חייהם. אבל מה שהוכח כבר בעבר נכון גם היום: אסיר שהחליט בכל נימי נפשו להתאבד, יצליח בצורה כזו או אחרת לעשות זאת.

גולדרינג הוא האסיר השלישי שמצליח להימלט מהכלא באמצעות התאבדות, אחרי טופז. חרף הגדרתו כ"אסיר בר השגחה" ולמרות כל האמצעים הגלויים והסמויים שהשב"ס נוקט כדי למנוע התאבדויות של אסירים, הוא הצליח להערים על סוהרו ולקפוץ אל מותו.

לעולם הרי לא נדע אם ניתן היה מראש לחסום את הפתח למעקה שממנו הוא קפץ אל מותו, ואם היו חוסמים את הפתח, אם גולדרינג לא היה דופק את הראש בקיר כדי לרסקו.

כך או כך, מבחינת השב"ס הסטטיסטיקה היבשה לא מחמיאה. מספר האסירים שהצליחו להתאבד בשנת 2009, עד כה, הוא הגבוה ביותר בשלוש השנים האחרונות.

האחריות חלה גם על השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ, שמיהר לטעון אחרי התאבדותו של טופז כי הורה באופן אישי לנציב שירות בתי הסוהר, בני קניאק, להגביר את השמירה עליו. האם הורה לערוך בדיקה מעמיקה ולמפות את כל הדרכים הגלויות לעין היכולות להוביל אסירים אל מותם?

בשב"ס עולה מעת לעת הדילמה האם, מתי ולכמה זמן יש לכבול אסיר למיטתו. גולדרינג, כמו טופז, נכבל מעת לעת למיטתו כל אימת שנודע שהוא מתכוון לשים קץ לחייו.

עם זאת, כשמתעוררת הדילמה בין חופש תנועה מסוים לכבילה מוחלטת, בשב"ס לוקחים בחשבון שנזקים נפשיים מכבילה ממושכת הם בלתי הפיכים ולא ניתן להשתמש בכלי הזה אם רוצים לשמור על שפיות מסוימת בקרב אסירים אובדניים. לכן הנטייה היא לא להגזים בשימוש בכלי הזה.

כך או כך, גולדרינג הוא האסיר ה-13 שהצליח להתאבד במשמרת של שב"ס ב-2009, מתוך כ-700 אסירים שניסו להתאבד וניסיונם נכשל. עדיין מדובר באחוז הצלחות אפסי לעומת אחוז גבוה של סיכולים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו