מקום שטוב להתייאש בו

אמיל זולא היה מאוהב בפאריס; גם הוא, כמו רבים אחרים. אלא שרבים אחרים הם לא אמיל זולא, ולכן אם באמת מחפשים תיאורים אותנטיים של פאריס, מומלץ לפנות לזולא: גם 112 שנים לאחר מותו אפשר לפנות לספריו, שחלקם הפכו ליצירות פריסאיות ככתבן וכלשונן.

זולא היה אחד הסופרים שתיאר - אולי טוב יותר מכל אחד אחר - את האבולוציה הנפלאה של פאריס. לפחות שלושה מספריו מתארים באופן מדויק את הרוח הפריסאית של העיר עצמה ושל תושביה. לסופר־עיתונאי הצרפתי היו חיישנים מותאמים לעירו; פעמים רבות חש את הרע שבה (פרשת דרייפוס), אבל בפעמים אחרות זיהה את מעלותיה ואת הטוב שבה.

כאשר קיבלתי לידי את הספר "פאריס, סיפור אהבה" של ראובן מירן, חיפשתי מייד את זולא, ובמהרה מצאתי בדיוק את הציטוט שחיפשתי: "רצות לחנויות... בעיר הגדולה, השחורה והדוממת תחת הגשם בפאריס הזאת... בפאריס, אישה לא יכלה לחיות משכר עבודתה... ובדומה לנהרות המושכים אליהם את המים הזורמים אל העמק, נראה שזרם הלקוחות הנוהר בפרוזדורים לגמו את העוברים ושבים שברחוב, שאבו את האוכלוסייה מארבע קצוות פאריס... אני משוכנע שעדיין אפשר למצוא בפאריס לקוחות לחנות כלבו אחת או שתיים, צריך רק לבחור את הרובע". כמה נכון, כמה מדויק - פאריס של אז ושל היום.

גם אני ברשימת בני המזל שניהלו רומן סוער עם פאריס. הגעתי לשם כעיתונאי צעיר ב־1988 ועזבתי אותה ב־2004. קשה לעזוב את פאריס, את מנעד הרגשות שהיא מעוררת באדם; אונורה דה בלזק היטיב לספר על העיר שתואמת כל מצב רוח נתון: להיות מאוהב, נעזב, נחשק, עני, עשיר, בודד, סקרן, צייר, מלצר, שליח. אם כבר, אז רק בפאריס.

"פאריס, סיפור אהבה" הוא "מאסט" בכל ספרייה ביתית המבקשת להעשיר את עצמה. מירן, שמכיר את פאריס לפניי ולפנים, ליקט מבחר ציטוטים וקטעים על "עיר האורות בעיני סופרים ומשוררים בכל הדורות". תמצאו שם את מיטב הסופרים הקלאסיים הצרפתים (הוגו, זולא, רוסו, וולטר) והזרים (המינגווי, קרואק) שביקרו בעיר, אבל גם ידיעות מעיתונים וקטעים ממדריכים. במלאכת הליקוט שלו מירן לא פסח על הציטוטים מחיי היומיום של העיר. "בפאריס אף פעם אינך מוצא מונית כשאתה זקוק לה", הוא מצטט מדברי ז'אן מארי גוריו, שקולע היטב לאזור הזמן המיוחד לפאריס.

מירן, מוסמך בפילוסופיה מאוניברסיטת סורבון, לא תמיד ליקק דבש בפאריס, שאיתה נפגש לראשונה ביולי 1966. הוא חווה את רחובותיה בזמן מהפכת הסטודנטים, וכנראה הזעזוע הזה גרר אותו להבין יותר מכל את דבריו של אמיל סירואן: "פאריס, הנקודה הכי רחוקה מגן עדן, אבל עדיין המקום היחיד שטוב להתייאש בו".

פאריס, סיפור אהבה / בחר וערך: ראובן מירן; נהר ספרים, 253 עמ'

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!