החלומות של פרס מול המציאות

במדינת ישראל יש קבוצה קטנה, שגודלה ביחס הפוך להשפעתה, המונעת מהמציאות לבלבל אותה. כבר שנים רבות חברי הקבוצה פועלים ללא לאות כדי לשכנע את האזרחים כי הפלשתינים צודקים ועל מדינת ישראל לעשות הכל כדי לרצות אותם, כולל ויתור על אינטרסים ביטחוניים בסיסיים.

בראש הקבוצה עומד נשיא המדינה שמעון פרס, המקדם ללא לאות בישראל וברחבי העולם חזון חלומי בדבר המזרח התיכון החדש. בארה"ב ובאירופה חזונו זוכה בתמיכה רחבה, אך מה לעשות שתושבי האזור, יהודים וערבים כאחד, משלמים את מחיר החלום. מעולם לא היה חזון של שלום שעלה במחיר כבד כל כך בחיי אדם. אם כך נראה שלום, תמהני מהי מלחמה.

האנושות התקדמה במידה רבה בזכותם של חולמים, אולם כאשר אצל החולמים משתבשת הכרת המציאות, החלומות הופכים מסוכנים מאוד. שמעון פרס גילה ביום העצמאות כי הגיע להסכם עם אבו מאזן, הסכם סודי שאיש לא ידע על אודותיו. חיש מהר התברר שאין רגליים לדבר. קל מאוד למכור אשליות, אך מחיר ההתפכחות מהן כבד ביותר. שמעון פרס כבר קיבל פעם פרס נובל לשלום עם יאסר ערפאת, ערכו של אותו פרס שווה לזה שקיבל הנשיא אובאמה ושהכניס את העולם כולו לסחרחורת שאיש טרם יודע כיצד היא תסתיים. פרסי נובל שנבלו בטרם עת.

לשמעון פרס יש מעמד מכובד בעולם, דבריו נשמעים ויש מקומות שהם גם משפיעים על קביעת מדיניות ועל קבלת החלטות. יש לי חשש שעמדת האירופאים והאמריקנים, העוינת את מדיניות ממשלת ישראל, הושפעה במידה רבה מהגיגיו של פרס - הגיגים שאליהם מתלווים דברי פרשנות במהדורה אנגלית של עיתון ישראלי שהיה בעד המדינה עד 1948.

יכולת העמידה של אזרחים מותנית באמת המנהיגותית המוצגת להם. כבר שנים רבות האקדמיה והתקשורת הישראליות מנסות לשכנע שהשלום בפתח ומתקיימים בנו דברי הנביא "וגר זאב עם כבש". הן רק לא מספרות לנו שפעמיים ביום מחליפים את הכבש. למרבה המזל, רוב אזרחי ישראל דוחים את ההצעה להיות כבשי ניסוי של שלום הזוי.

בתוך ים המלל המטעה על שלום, צעירים בישראל איבדו את המוטיבציה לשרת בצה"ל ולהישאר בארץ כשחיי היומיום לא תמיד קלים. מי שראה את החיילים המצטיינים בבית הנשיא היה יכול לשים לב שרבים מהמצטיינים הם מבנות ומבני הפריפריה החברתית בישראל, פריפריה שאין בה תמימות, יש בה אהבה פשוטה ובסיסית לעם ולארץ. ישראלים גאים שלא מתרשמים מאנשי רוח שיודעים מה יהיה בעוד 100 שנה ואינם מסוגלים לראות מה יהיה מחר ובעוד שבוע.

בימים כאלה מוטלת חובה על מנהיגי ישראל לומר את האמת בכל לשון ומעל כל במה. אמת אחת ויחידה - עם ישראל מוכן לשאת את משא החירות ככל שיידרש, גם אם לנצח תאכל חרב. חרב תקומת ישראל תהיה תמיד ערוכה ומוכנה להגן על זכותנו לחיות כבני חורין במולדת. טוב יעשה ראש הממשלה אם יקדם את חקיקת חוק הבית הלאומי, בעיקר בעבור אלה ששכחו את פשר ואת משמעות הקשר שלנו למולדת.

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!