אין כל הבדל אידיאולוגי בין חמאס לרשות הפלשתינית בנוגע לעתיד ישראל, כפי שהמחישו דברי אבו מאזן השבוע: "אין חילוקי דעות בין פת"ח לבין חמאס... בנוגע לאמונה? אין! בנוגע למדיניות? אין! בנוגע להתנגדות? אין!". מלבד קידום תרבות מות הקדושים וקידוש רוצחי יהודים כגיבורים, שני הארגונים גם עוררו באנשיהם את הציפייה שלפיה סיום הריבונות היהודית באזור הוא מטרה שאפשר להגשים.
ההבדלים הם בטקטיקה. הרשות מכירה בכך שהיא תשיג התקדמות באמצעות שימוש בדיפלומטיה, במקום בטרור, כאמצעי להשמדת ישראל בשלבים. לצורך זה, עבאס מדבר בלשון מפוצלת: כלפי העולם הוא מגנה את הטרור ומתחייב למו"מ, בעוד כלפי פנים הוא עומד מאחורי הסתה אלימה ומקדש, מהלל ותומך כלכלית ברוצחי נשים וילדים, ובהם הרוצחים ששוחררו לאחרונה על ידי ישראל.
מאידך, חמאס הרצחני מתגאה בפונדמנטליזם האיסלאמי שלו. הם מקבילים לאל־קאעידה בכל מובן, ואף שיבחו את אוסאמה בן לאדן וגינו את ארה"ב על הריגתו. הוא חלוץ פיגועי ההתאבדות, ופושעי המלחמה שלו יהיו חברים בקבינט של הרשות הפלשתינית. ואולם אף על פי שהועלב ישירות על ידי עבאס, נמנע ממשל אובאמה מלהשיב. מחלקת המדינה הסתפקה בהבעת ״אכזבה״, ובנאום מאוחר יותר התייחס הנשיא לברית הרשות־חמאס כ"בלתי מועילה". הוא סירב לגנות את עבאס והאשים פעם נוספת את שני הצדדים במשבר.
כעת יחויב הממשל לבחון מחדש את מערכת יחסיו עם הרשות כדי להתאים עצמו לחקיקה, האוסרת במפורש על ארה״ב לספק תמיכה כלכלית לארגוני טרור. ברמה העל־מפלגתית, חברות הקונגרס ניטה לואי (דמוק') וקיי גרנגר (רפוב'), העומדות בראש התת־ועדה לפיקוח על סיוע חוץ, הודיעו שיפעלו לעצור את חבילת הסיוע האמריקנית לרשות הפלשתינית אם זו לא תבטל את בריתה עם חמאס. ולמרות זאת, אני חוזה שבעתיד הקרוב תיאלץ ישראל להתמודד עם לחץ גלובלי מחודש.
קתרין אשטון, דוברת האיחוד האירופי, שהוציאה הודעה לעיתונות ביום הזיכרון הבינלאומי לשואה, שבה השמיטה כל התייחסות ליהודים, בירכה באופן חד־משמעי על האיחוד. היא העירה שהדבר יסייע לקידום המשא ומתן. היא שכחה לציין שהאיחוד עצמו מסווג את חמאס כארגון טרור. שליח האו״ם למזרח התיכון, רוברט סרי, הצהיר בפשטות שהאו"ם מקבל בברכה את האיחוד בין הגדה המערבית לעזה "תחת רשות פלשתינית לגיטימית ויחידה".
עבאס מבטיח לעולם כי חמאס מקבל את התנאים ללגיטימציה שלו - קבלת ישראל והכרה בה וזניחת האלימות והטרור. ואולם סאיב עריקאת, דובר הרשות, הצהיר לפני כמה ימים בראיון לרשת סקיי בערבית כי חמאס אינו מתחייב להכיר בישראל, וכי "מבחינתנו, חמאס אינו, ולעולם לא יהיה, ארגון טרור".
כבר עתה יש הטוענים שישראל חייבת לגשת למו״מ בניסיון לרכך את חמאס לעמדה מתונה יותר. ואולם כדי שאנו נקבל את חמאס כפרטנר לשיחות, יהיה עליהם להכיר באופן רשמי בישראל, להתכחש לטרור ולבטל בפומבי את אמנתם הקוראת לרציחת יהודים. זאת ועוד, על מנהיגיו לקבל את כל ההסכמים הקודמים שנחתמו עם הרשות ולוותר על מצבור הרקטות שלהם, שמקורו באיראן ובמדינות נוספות. אם חמאס יסכים לזה הוא ייחשב כפרטנר לשלום, אך הסיכויים לכך אפסיים. ובינתיים ישראל אינה יכולה לשאת ולתת עם הרשות, המונהגת בידי טרוריסטים פעילים ופושעי מלחמה המחויבים להשמדתנו.
הגיע הזמן שהממשלה תשיק קמפיין גלובלי נלהב להפצת האמת. על הממשלה לאסוף את המשאבים העומדים לעם היהודי ולכנס אסיפה גלובלית, אשר במסגרתה יוזמנו ידידי ישראל לירושלים להפגנת סולידריות עם המדינה היהודית. אירוע זה חייב לבוא קודם לעצרת הכללית של האו״ם באוקטובר - אירוע שינוצל על ידי הפלשתינים כחגיגת שנאה נגדנו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו