לשאת קדימה את לפיד הזיכרון

אמי עמדה על הרמפה בבירקנאו וראתה כיצד אמה, אחיה ואחיותיה, בהינף אצבע, מובלים אל המשרפות הסמוכות. עד היום אמי זוכרת, כאילו זה קרה אתמול, את הרגע שבו ניסו להוציא מידי אמה את חיים הקטן. היא סירבה בכוחותיה הדלים להיפרד מבנה שנצמד אל חיקה ועלתה יחד איתו השמימה בעשן שחור. אני קרוי על שמו.

אמי לא שאלה שאלות וגם לא ניסתה להבין את פשר האובדן הנורא של ששת המיליונים מבני עמנו. מבחינתה הדממה והשתיקה היו תשובות מספקות. אמא מעולם לא סיפרה לי על מה היא חושבת בעת שהיא מדליקה נרות שבת, מכסה ארוכות את עיניה ומסתירה את דמעותיה. לעיתים נרות שבת הם גם נרות נשמה. בהקשרים רבים של חייה, אמי נשארה שם, על הרמפה, מבכה עולם שלם שנכחד ברוע אינסופי. עולם שהיו בו תמימות ואמונה באנושיותם של בני אדם.

כל חיי גדלתי בצל הגדול והאפל של השואה. לחם לעולם לא זורקים, בגדים מעבירים מילד לילד, אסור להתרחק מהבית כי מסוכן ברחוב ואמא צריכה לדעת בכל רגע נתון היכן נמצא הילד שלה ובעיקר - כל אדם צריך לסמוך על עצמו כי ברגע של מבחן אמיתי אי אפשר לסמוך על אחרים. מובטחני שהתחושות והלקחים שחוויתי והפנמתי כילד וכבוגר משותפים לרבים מבני הדור השני.

כשהגיע מועד הגיוס שלי לצבא אמי היתה צריכה לחתום על הסכמה שאלך ליחידה קרבית. היא לא התלבטה אפילו לא לרגע. המסר שלה היה ברור: יהודים צריכים להגן על עצמם בכוחותיהם, אף אחד בעולם לא יהיה מוכן לסכן את עצמו עבורם. ליהודים חלשים אין קיום בעולם, יהודי ללא נשק משול לדמות רפאים. במלחמת יום כיפור גיליתי כמה היא צדקה.

יום הזיכרון לשואה, בשונה מימים אחרים בהוויית חיינו בארץ הזו, מחבר ומאחד את היהודים כולם. השסעים המצולקים של ימי החולין, החותכים בבשר החי, מתחברים ליום אחד של זיכרון. יום שנעוץ בעבר אך פניו אל העתיד. במיוחד כאשר בעולם מתגבר קולם של מכחישי שואה. אסור לעם היהודי להפסיד במאבק על התודעה והזיכרון. חובה על כל אחד מאיתנו ללמוד את הסיפור ההיסטורי של השואה ובעיקר להפנים את לקחיה. בעוד שנים מעטות כבר לא יהיו בינינו ניצולי שואה, ומשא לפיד הזיכרון יעבור אלינו. עלינו להישבע שלעולם לא נשכח את סבלם האישי ואת אשר עוללו רשעים וזדים לבני עמנו, בעת שהיינו חסרי מולדת.

במדינות רבות בעולם האנטישמיות שוב מרימה ראש. נחש האנטישמיות מתחבא ומטיל את ארסו מאחורי אנטי ציונות. בל נטעה, אנטישמיות ואנטי ציונות נובעות ממקור אחד, שנאת עולם לעם עולם. חובה על יהודי העולם להבין ביום זה מהו מחירם הנורא של החיים בגלות. יהודי צרפת ובלגיה כבר הבינו את שקורה סביבם והם בדרך למדינת ישראל שמחכה להם.

בטוחני שעם מכחישי שואה נוצרים ומוסלמים נצליח להתמודד, הקושי הגדול הוא בהתמודדות עם קבוצות פוסט ציוניות בתוכנו, המתכחשות לשואה ככזו שכוונה נגד היהודים ומעצבים אותה כביטוי של שנאה לאחר. מעולם לא היתה שואה אחרת.

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!