2 דקות לסיום, ועל לוח התוצאות 12 הפרש. מאות האנשים שנוהגים לעוט בשלב הזה על שערי היציאה נשארים במקומם. בכל זאת, למדו משהו מהשבוע האחרון. מעניין כמה מהם קיללו את עצמם בפקקי התנועה בואכה גשר לה גווארדיה.
רק פעם אחת בהיסטוריה הפסידה מכבי ת"א בבית במשחק עלייה לפיינל פור. זה אמנם קרה לפני שנתיים, אבל אז עמדה מולה אלופת אירופה המכהנת - ולא קבוצה שארון הגביעים שלה מעלה אבק כבר 18 שנים.
מילאנו לא היתה בפיינל פור מאז 1992, ואומרים שלהיסטוריה יש נטייה לחזור על עצמה. גם בעונה ההיא הגיעו הצהובים להצלבה מול סינדרלה נטולת ניסיון (אסטודיאנטס), ניצחו לאחר הארכה במשחק הראשון (97:98) ונכנעו ללא תנאי בשני (98:74).
אלא שבימים ההם, הם הפסידו גם במשחק השלישי והמכריע במדריד (55:54), ושמונה שנים חלפו עד שהצליחו להתברג שוב בין ארבע הגדולות של אירופה. כל הסימנים מורים שלקחי העבר נלמדו, ושהפעם זה ייגמר אחרת.
לאחד מהסימנים האלה קוראים ניקולו מלי. לפני העבירה הבלתי ספורטיבית המפורסמת על טייריס רייס הוא לא החטיא זריקה, אבל מאז הוא עוד לא קלע סל שדה, החטיא הטבעה באחד על אפס וגם לקח ריבאונד רק כדי לגלגל אותו סתם כך החוצה. אם אין אני לי, מלי.
10 שנים חלפו מאז הניצחון האחרון של קבוצה איטלקית על מכבי ביד אליהו. גם מי שהעזה לחגוג, סקיפר בולוניה בינואר 2004, חתמה את אותה עונה עם 44 הפרש על הראש בגמר שנערך באותו היכל.
אתמול עלו הצהובים ל־20 מ־20 על נציגות ארץ המגף בעשור האחרון, כשעל 80 אחוזים מהנקודות שלהם חתומים דיוויד בלו, ריקי היקמן, אלכס טיוס, סופוקליס שחורצאניטיס ודווין סמית'.
מה המשותף לחמישה הללו? כולם כבר שיחקו באיטליה, ומאמנם הוא האחרון שלקח שם אליפות מסיינה. הכינו את הדרכונים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו