הר הבית: אם לסגור - לכולם

זה קרה ב־1988 בהר הבית. המוסלמים חטפו שוטר ישראלי, לוחם ימ"מ. חבריו חילצו אותו מידם אך בקושי, פצוע וזב דם, לאחר שאקדחו נגנב. אלפי מוסלמים התבצרו במסגד אל־אקצא, כשהאקדח בידם. המשטרה צרה על המסגד, אך נמנעה, ממש כבימים הללו, מלפרוץ לתוכו. בסופו של דבר לוהקה פשרה: שוטרים אחדים התקרבו אל דלת המסגד. הנצורים פתחו אותה. האקדח, לפי סיכום מוקדם, "הוסתר" בציר הדלת. השוטרים "גילו" אותו. "הכבוד" הישראלי והאקדח שבו למקומם. ההמונים פינו את המסגד.

עכשיו 2014. פשרות כמעט אינן עובדות עוד בהר הבית. האיפוק שם אינו משדר כוח אלא חולשה. ויתור קטן מוליד ויתור גדול. יש גבול גם להכלה. כבר שנה ויותר שאנשי חמאס והתנועה האיסלאמית בישראל מגיעים במאורגן להר כדי לעורר פרובוקציות ולהתגרות ביהודים שמבקרים שם. המשטרה נסוגה שוב ושוב. לא פעם היא בוחרת בפתרון הקל - סגירת ההר בפני היהודים או הטלת מגבלות חמורות על חופש הביקור והשהייה שלהם שם. בפסח האחרון ביקשו אלפי יהודים לעלות לרגל להר. זו זכותם. גם הממשלה מכירה בכך, אבל המוסלמים הכתיבו מציאות אחרת, ולמעשה "כבשו" את ההר. גם הפעם - המסגד היה מבצרם והמשטרה התייחסה אליו כאל אקס טריטוריה.

אפשר לבקר את ההחלטה הזאת, אבל יש בה היגיון: תמונות של שוטרים ישראלים פורצים למסגד אל־אקצא וחובטים במוסלמים - יעשו "שירות דוב" לאינטרס הישראלי. עדיף להציג לעולם תמונות רעולי פנים של חמאס מגלגלים מריצות עמוסות אבנים ובקבוקים אל תוך המסגד.

מצד שני - המשטרה איבדה את כוח ההרתעה שלה בהר. היא גילתה זאת מאוחר מדי. כל גילוי חולשה שלה גורר אלימות והסתה קשים יותר. הצעדים המעט יותר תקיפים שאותם נקטה בפסח כבר אינם אפקטיביים. ההר "נכבש" והיהודים - הקורבן - נשארו בחוץ. המוסלמים - התוקפן - "חוגגים" בפנים. עכשיו צריך "לשחרר" את ההר מחדש.

יש פתרון: אם ההר סגור ליהודים, צריך לסגור אותו גם בפני מוסלמים. לא למחצה, לא לשיעורין. לחלוטין! זו הדרך ההגיונית היחידה להמחיש למוסלמים שגם להם יש מה להפסיד בהר הבית.

ההחלטה ההיסטורית של משה דיין ב־1967 למנוע מיהודים להתפלל בהר הבית היתה טעות היסטורית, אבל החלב הזה נשפך כבר לפני 47 שנה. אי אפשר לסובב היום את הגלגל לאחור. עכשיו צריך להשיב את הסטטוס קוו ההיסטורי. להשיב את חופש הגישה (לא התפילה) של היהודים להר. המוסלמים צריכים לשמוע מאיתנו בקול רם וצלול, שאם יהודים, בכל מספר שהוא, ובכל מראה שהוא, חילוני או דתי, לא יוכלו לבקר באופן חופשי בהר הבית, גם הם, המוסלמים, יישארו בחוץ. זה יכאב להם. זה יפגע בהם, אבל זה יעבוד.

אם הצבועים מהאיחוד האירופי יגנו, אפשר יהיה להזכיר להם כיצד בריטניה אטמה את שערי הר הבית בתקופת המרד הערבי הגדול, ואף פרצה לתוכו, כדי לדכא טרור והסתה. יש תיעוד.

אם ירדן תזעק, אפשר יהיה לשלוף את תיקי השב"כ הירדני שנפלו בידי ישראל במלחמת ששת הימים, ולהוכיח שאנחנו נוהגים בהר כ"סנטה קלאוס" רחום וחנון, בהשוואה לנוהלי הפיקוח הירדני במקום.

גם לסעודים ולפקיסטנים אין פתחון פה. הם פרצו, לעיתים באש חיה, למסגדים, שמהם הגיחו הסתה, אלימות וטרור ודיכאו אותם ביד קשה.

גם המצרים נהגו כך. הם הסתייעו לצורך זה בפסיקה של מוחמד אל־טנטאווי, שייח' אל־אזהר, שנחשב לסמכות דתית בכירה בעולם המוסלמי הסוני.

אנחנו עדיין לא שם. אין צורך לפרוץ למסגד אל־אקצא. צריך פשוט לסגור אותו ואת הר הבית בפני המוסלמים. את השפה הזאת הם יבינו היטב. על מימוש זכות התפילה בהר המדינה כבר ויתרה. על חופש הגישה של יהודים למקום - אסור להתפשר.