לנסקי יכולה לעשות לאתלטיקה את מה שיעל ארד עשתה לג'ודו
, עודכן
אולגה לנסקי כלל לא נולדה כשאסתר רוט שחמורוב קבעה את השיא הישראלי באולימפיאדת מינכן הזכורה לרע, לפני 42 שנה. אבל בגיל 22, האצנית הצעירה לקחה סוף סוף מגדולת הספורטאיות הישראליות בכל הזמנים, את התואר האישה המהירה בהיסטוריה הישראלית.
לכאורה, 11:42 שניות הוא בסך הכל עוד מספר בעולם הספורט, שמודד תמיד את ההישגים שלו במספרים, אבל בתוצאה של לנסקי הצעירה יש הצהרה. ההצהרה הראשונית היא שהאתלטיקה הישראלית עוד איתנו. הנתונים היבשים מספרים שישראל היא המדינה עם מספר האתלטיות הנמוך ביותר בקרב המדינות האירופיות, אבל לנסקי הוכיחה כנגד כל הסיכויים שהיא בחרה בענף שבו אף שהאישה והגבר הלבנים מתקשים להגיע להישגים משמעותיים, יש מקום עדיין לעבודה קשה לצד נתונים מולדים גם במדינה קטנה כמו ישראל.
אבל ההישג של לנסקי הוא בעיקר איתות לגבי העתיד של הספורט האולימפי הישראלי, בואכה אולימפיאדת ריו דה ז'נרו בעוד כשנתיים. הג'ודוקא ירדן ג'רבי, הגולשות לי קורזיץ ומעיין דבידוביץ' ואתלטית נוספת בשם חנה קזנייבה הן חוד החנית של הספורט האולימפי בישראל ומועמדות בכירות למדליות. ההישג של לנסקי לא נוצר בוואקום, אלא הוא תולדה של תקציבים רבים שמיועדים לספורט הנשים בישראל על ידי הממשלה.
אבל הההצלחה של לנסקי יכולה לעשות לאתלטיקה את מה שיעל ארד עשתה לג'ודו. מאז רוט שחמורוב, נערות בקושי ניגשות כאן למקצועות האתלטיקה ומספרן יורד בהתמדה. הפרסום שתזכה לו לנסקי בזמן הקרוב (נקווה עבורה שיבוא לידי ביטוי גם בנותני חסות חדשים) יכול לשמש מקפצה לכניסה של נשים צעירות אל תוך "מלכת הספורט", תוך ניפוץ סטריאוטיפים ומכשולים מגדריים.
