ניצחון המסורת ורוח המועדון

אלו התזות שהיו אמורות לעזור למכבי ת"א לנצח אמש את מילאנו ולנצח בסידרה: הלחץ על מילאנו בגלל הביתיות ומכיוון שהפיינל פור אצלה בבית; הניסיון של מכבי ת"א; הפציעה של אלסנדרו ג'נטילה אקוטית ופוגעת מאוד במילאנו; היתרון של דיוויד בלאט על לוקה באנקי על הקווים, הן מבחינת האיכות והן מבחינת הניסיון; היתרון של מכבי מתחת לסלים בזכות סופו; והעובדה שקית' לנגפורד רק חזר מפציעה. בגלל זה תשעה מעשרה אנשים בארץ (לא במילאנו) חשבו שמכבי פייבוריטית.

הפציעה של ג'נטילה היתה מקדמה גדולה למכבי, אבל זה התקזז עם דווין סמית' שכן שיחק אמש, אבל לא השפיע. מה שצריך להדאיג את מכבי להמשך הסידרה זה שסמית' לא ממש נוכח לאחרונה, ובטח שלא מושך את הקבוצה.

באנקי לא נפל אתמול בכלום מבלאט: הוא הגיע מוכן, הכריח את השחקנים שלו לחדור, הימר על הקליעה מבחוץ של מכבי וניהל חילופים וכוחות בצורה מצוינת. סופו היה מצוין, אבל ביצע את העבירות השלישית והרביעית בעיתוי בעייתי (תחילת רבע שלישי ובניסיון הקאמבק בתחילת הרבע הרביעי). הסנטר היווני של מכבי רשם 17 נקודות, אבל סמארדו סמואלס וגאני לוואל נתנו יותר ביחד. לנגפורד שיחק אתמול פעם השנייה בלבד אחרי חודש בחוץ, וגם כשהוא לא בשיא הכושר וגם כשב־19 הדקות הראשונות הוא לא קלע, הוא עשה המון נזקים, כולל החטאת זריקת העונשין בסוף 40 הדקות.

ואז הגיעו האלמנטים של הלחץ על מילאנו, והניסיון והאופי של מכבי (שאתמול ייצג אותו טייריס רייס). חשבנו שמילאנו פוסחת על הלחץ, אבל היא קלעה את השלשה העשירית שלה בדקה ה־25 ושחזרה את ממוצע הנקודות שלה ממשחקים שהיו תחת הרבה יותר לחץ. אולם לחץ מודדים ברגעים האחרונים, וכל הטירוף שהביא את מילאנו למצב של ניצחון קל על מכבי הכריע אותה לבסוף. יתרון הניסיון של מכבי והיציאה שלה ממצבים כאלו במגרשים קשים בא לידי ביטוי בסיום.

יש דברים שלא קשורים בסטטיסטיקות, וקוראים לזה מסורת ורוח המועדון. הדברים הללו היו במילאנו לפני 20 שנה, וההבדל הוא שמכבי שמרה על זה מאז ועכשיו בונה את זה מחדש. כמעט כל התזות קרסו, מלבד אלו שבאמת היו חשובות כשמגיעים למאני טיים. זה כנראה יביא את מכבי ת"א למילאנו גם בחודש מאי, וכנראה לא יחזיר אותה לשם למשחק החמישי בסידרה הנוכחית.

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!