פייבוריטית, אבל לא יותר מדי

זו הפעם הרביעית ברציפות שמכבי ת"א מגיעה לסידרת רבע גמר היורוליג ממקום נחות מיריבתה. אל תקראו לזה יתרון ביתיות, כי קשה מאוד אפילו לקבוצה העדיפה לנצח פעמיים ברציפות בבית בהתחלה. יתרון ביתיות קיים רק כאשר הסידרה מגיעה למשחק חמישי ומכריע. בכל הסדרות הקודמות מכבי ת"א נראתה חלשה וכנועה במשחק הראשון, שהיה הכי גרוע שלה בסידרה. אפילו כשעברה את ויטוריה בסידרת ההצלבה לפני כשלוש שנים, היא הפסידה במשחק הראשון.

למשחק הראשון מכבי תמיד הגיעה בטוחה מדי בעצמה, ואשתקד ביטחון זה התעצם אחרי רבע ראשון מצוין. גם השנה נראה שבמכבי בטוחים יותר מדי בעצמם, בסיוע קולות רקע מבחוץ.

על פניו יש להם על מה לסמוך. מילאנו ללא אלסנדרו ג'נטילה היא קבוצה ברמתה של מכבי וגם די דומה לה: גארדים אמריקנים זריזים, פורוורדים עם קליעה קטלנית מבחוץ (ניקולו מלי, כריסטיאן קאנגור וסי. ג'יי וואלאס, לעומת דיוויד בלו וגיא פניני) ושחקני פנים אתלטים.

כאן צריך לבוא היתרון הגדול של מכבי בדמותו של סופוקליס שחורצאניטיס. ב־2011 הוא גרם למשחק השני בוויטוריה להיות צמוד, עד שליאור אליהו ובלו הכריעו אותו. לפני כשנתיים הוא לא היה קיים, ופנאתינייקוס ניצלה זאת. 15 דקות טובות של סופו שבהן יקלע, ימשוך עבירות ויכפה קצב משחק איטי יכולות להיות המפתח בסידרה. מצד אחר, לאיטלקים יש יכולת הגנתית נהדרת שעשויה להיות מתורגמת למתפרצות, וכאשר סופו על המגרש מכבי יורדת רע מאוד להגנה ואז היא תצטרך לרדוף אחרי מילאנו, שתהיה מגובה ב־12,500 אלף צופים. בעיה נוספת היא שקשה לראות את סופו מחזיק מעמד בסידרה סיזיפית כזאת של חמישה משחקים בתשעה ימים.

נ.ב: עברו תשעה ימים מאז חזינו בפרץ האלימות המטורף של שחורצאניטיס ביציעי הדר יוסף והוא טרם עמד לדין, לא במסגרת איגוד הכדורסל ולא בוועדת משמעת פנימית, כפי שהבטיחה מכבי בהודעה רשמית שפירסמה ב־8 באפריל.

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!