מפגשיהם של נשיאי האוניברסיטאות, אלה הנחשבות "אוניברסיטאות ממש", הפכו למפגשי תלונה שגרתיים על מצבה העגום של האקדמיה בישראל, בייחוד בשל מחסור בתקציב. כזה גם היה המפגש שנערך השבוע. פרופ' מנואל טרכטנברג, יו"ר ועד ראשי האוניברסיטאות, הדגיש בדבריו את המחסור התקציבי ואת הקושי העומד בפניו לנוכח ריבוי המכללות והלחצים מצד "מוסדות אחרים" להעניק תואר דוקטור.
האמת היא שציבור השומעים מקבל תמונה הרחוקה מאוד מן המציאות שאותה מנסה לתאר יו"ר הוועד. כך, למשל, פרט קטן ומהותי נשתכח מפי יו"ר הוועד: הוא נשא את נאומו בפורום חסר, שממנו נעדר נשיא אוניברסיטת אריאל שבשומרון. הנימוק הפורמלי היה שנשיא אוניברסיטת אריאל לא חבר בוועד ראשי האוניברסיטאות. ברור שטיעון כזה לא מחזיק מים ולא עומד בשום קריטריון חוקי או אפילו ערכי. אם כן, פרופ' טרכטנברג סובר כי אוניברסיטת אריאל היא לא אוניברסיטה ממש, למרות החלטת הממשלה. בעצם הוא משמש יו"ר של ועד אשר אינו מכבד החלטות ממשלה. ניחא. הוא משוכנע שהציבור מטומטם או בעל זיכרון קצר מאוד. לפני יותר משנה ורבע התגוללו להם נשיאי האוניברסיטאות הנחשבות על נשיא המרכז האקדמי, כך נקראה האוניברסיטה לפני החלטת הממשלה, פרופ' יהודה דנון. למעט פרופ' משה קוה, נשיא אונ' בר־אילן לשעבר, קראו כולם להחרמת המוסד ולהתעלמות מקיומו, ובעצם אמרו לו "לא תבוא בשערינו". "אין קשה כמהלומות עמיתים", הגיב בעצב נשיא האוניברסיטה הלא נחשבת. והלב נצבט. לדקור ולסובב את הסכין.
צר לי, פרופ' דנון, לאכזב אותך. אלה אינם עמיתים. הרי ברור וידוע שכל חטאה האמיתי של האוניברסיטה אשר אתה עומד בראשה הוא בהיותה מעבר להרי החושך, מעבר לקו ירוק מדומה. אך היא נמצאת בליבה של הארץ הזאת, הרי השומרון.
כל בר דעת מבין שיש פה התבצרות של פרופסורים נשיאי אוניברסיטאות, הנוהגים כעדת סחטנים העושה באקדמיה כבשלה. חלוקת תקציב המועצה, המוערך ב־8 מיליארד שקלים בשנה, נעשה באופן המזכיר התנהלות מדינה בפני עצמה. פרופ' רבקה כרמי, יו"ר המועצה להשכלה גבוהה, מבהירה לנו, הנבערים, כיצד מתנהלת האקדמיה: "יש התערבות בוטה בנושאים פוליטיים, ועלינו להילחם בכך". האם יו"ר המועצה מקשיבה לדבריה? האם היא מתכוונת להילחם ביו"ר שלה, המערב פוליטיקה בשיקוליו אם להזמין נשיא זה או אחר? מישהי כאן התבלבלה.
פרופ' כרמי התייחסה לחרם האקדמי מצד גופים אקדמיים בעולם: "אנו לא מושפעים ברמת המקרו, אבל אני שומעת דיבורים מאנשי סגל שהדברים לא כבעבר. אי אפשר לעבור לסדר היום". אולי התכוונה לחרם שהיא וחבריה הפעילו על המרכז האוניברסיטאי אריאל לפני היותו אוניברסיטה וגם כעת? האם להזכיר לה את איומיו ואת מעשיו של נשיא מכון ויצמן, אשר הגדיר את הפיכתה של אריאל לאוניברסיטה "איום אסטרטגי"?
לעיתים קרובות נדמה לי שהתנהלותם של נשיאי הרוח הללו היא האיום האסטרטגי על ישראל. ראוי לה למדינה לחקור היטב את תרומתה הסגולית של האקדמיה למדינה. לא בטוח שזה ימצא חן בעיני הנשיאים המחרימים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו