תגנוב, רק אל תיתפס
בסוף השבוע שעבר הסביר נחום ברנע ב"ידיעות אחרונות", שהטעות של ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, יקיר המערכת שלו, היתה שהוא לא העריך נכון את הנזק ששולה זקן יכולה לגרום. מייד אחר כך הסבירה סימה קדמון ששולה זקן היתה "מושחתת עד לקצות ציפורניה", ושהטעות של אולמרט היתה שהוא "לא הצליח לשמור על נאמנותה של זקן עד הסוף".
הרעיון שהטעות היא לקחת שוחד ולנהל מערכת מושחתת - לא עלה על דעתם. במילים אחרות, להיות מושחת זה בסדר. תיקח שוחד, תקבל מעטפות עם מזומנים. הכל בסדר. רק אל תיתפס.
בכל מקרה, אי הבנת הנזק שיכול לגרום שותף לעבירה מובילה אותנו לכרך השלישי של כתבי ר' אלתר דרויאנוב, שם מובא הסיפור הבא:
"שאל בן את אביו: 'אבא, מלחמת היצר מה פירושה'?
החזיר לו האב: 'פירוש איני יודע, דוגמה אני יודע. כשנכנס מישהו לחנותי וקונה סחורה ברובל וטועה ונותן לי שלושה רובלים, מייד מתחילה מלחמת היצר בליבי - לספר לשותפי, או לאו'"?
* * *
זה היה שבוע לא קל לכמה מהאנשים ש"ידיעות אחרונות" טיפח. הם ראו כיצד הבכיר שבהם נופל מהמקום הגבוה ביותר במדינה אל התחתית - ואיך מתחילים להתנער ממנו.
קשה להבין איך זה קורה? ובכן, הנה אירוע שיכול להמחיש זאת (ותודה לח"ב): פקח של רשות שמורות הטבע הסתובב בשמורה וחיפש עבריינים שפוגעים בטבע. לפתע ראה מולו ישראלי עם רובה ציד בידו האחת, ועל כתפיו צבי ירוי. הפקח רץ אל הצייד ושאל אותו: "מה אתה חושב שאתה עושה"?
האיש עם פגר הצבי שעל כתפיו ענה: "הלכתי לי לטייל בטבע. תראה כמה יפה פה".
הפקח רתח מכעס: "סתם לטייל, אה? ומה זה על הכתפיים שלך"?
האיש הביט על כתפיו־שלו בפרצוף נדהם ואמר בשאט נפש: "איכס, תראה מה נפל עלי, צבי".
בעל מו"מ
למה כולם מותחים ביקורת על אבו מאזן ואף אחד לא אומר מילה טובה על זה שבזכותו לא משעמם לג'ון קרי?
וזה מה שהיה לנו: בהתחלה היתה הקפאת בנייה של 10 חודשים כדי שבתמורה הפלשתינים ייכנסו איתנו למשא ומתן על תנאיהם לחידוש המו"מ. אבל מייד כשהחלה ההקפאה אבו מאזן ניתק מגע. שבועיים לפני תום ההקפאה, הוא הודיע שהוא מוכן לחידוש המו"מ על התנאים לחידוש המשא ומתן, אם ההקפאה תימשך. עברו שנתיים והפלשתינים הודיעו שהם מוכנים לחידוש המו"מ על התנאים לחידוש המו"מ תמורת שחרור רוצחים. התחלנו לשחרר, אבל עכשיו הם דורשים לשחרר את המחבלים גם בלי מו"מ, כי אם נשחרר הם יסכימו לחדש את המו"מ על תנאי חידוש המשא ומתן.
כיוון שכך, נשאלת השאלה: למה לא לעקוף את כל המלכוד הזה ולהתחיל ישר, בלי שום תנאים מוקדמים, לנהל משא ומתן על התנאים המוקדמים לחידוש המו"מ על קיומו של משא ומתן?
יצאו מהארון
במחסום חיזמה שמצפון לירושלים נתפסו השבוע כמה שודדי קברים פלשתינים עם 11 ארונות קבורה יהודיים מתקופת בית שני. על חלק מהארונות נחקקו שמות הנפטרים, באותיות עבריות. כאן נשאלת השאלה, איך יכול להיות שפלשתינים שודדים ארונות קבורה יהודיים מתקופת בית שני, אם העמדה הפלשתינית הרשמית היא שלא היה בכלל בית שני, ולא היו פה יהודים?
מה שמוביל אותנו אל ממלכת טרנסילבניה, כיום חלק מרומניה, שרבים מאזרחיה ממשיכים בגאווה את מורשתו של דרקולה. באותם ימים הועמד לדין אזרח באשמה נדירה במיוחד ברומניה, גניבה.
וכך מתוארת הפרשה ב"דברי ימי טרנסילבניה":
"התובע אחז בידו האחת בקלשון ובידו השנייה בכתב התביעה וטען כי האדון הנתבע גנב חמישה גביעי זהב מארון המטבח בבית שכנו.
עורך דינו של הנאשם קיבל את רשות הדיבור וטען: ''ראשית, הגביעים לא היו מזהב. הנאשם גירד את הגביעים וגילה שהזהב הוא רק ציפוי. שנית, רק ארבעה מהגביעים היו בארון המטבח. את הגביע החמישי הוא מצא מתחת לארון תחת חפצים נוספים, ועל פי האבק שעליו נראה שהיה שם זמן רב. שלישית, הנאשם מכחיש את כל האשמה, הוא מעולם לא ראה את הגביעים, ואף מדגיש כי מעולם לא נכנס לבית השכן'".
העמבה וחוק הגיור
רב העיר באר שבע, אח של אריה דרעי, הודיע שלא יכבד את חוק הגיור החדש. אף אחד לא התרגש מכך שמינוי של ש"ס מודיע שיצפצף על החוק.
חוק הגיור נועד לפתור מצוקה אמיתית: כיום כל רב עיר עושה מה שבא לו, ואט אט כולם מתיישרים עם הרב המחמיר ביותר. כך נוצרו גזירות שרק לפני מעט שנים איש לא ידע עליהן. אין "תקן" אחיד.
השבוע נזכרתי באירוע שממנו ניתן ללמוד מה קורה כשאין תקן אחיד. כמה מילים של רקע: רחוב חיים עוזר, מהמרכזיים בפתח תקווה, זכה לתהילה הודות לפלאפליות שלאורכו. חלקן נודעו בבעבר בשיטות החיסכון המקוריות של בעליהן. הטחינה, למשל, היתה מים לבנים. עוד יצויין כי רחוב חיים עוזר מנציח את הרב חיים עוזר, שחי בווילנה.
ובכן, זמן לא רב אחרי התפרקותה של בריה"מ הייתי חלק מקבוצת עיתונאים שהגיעה לליטא. שוטטנו בבית העלמין של וילנה ולפתע ראיתי את קברו של הרב חיים עוזר. מילמלתי: "אוי, חיים עוזר, אתה יודע כמה פלאפלים אכלתי אצלך"?
לפתע הרגשתי יד על הכתף. הפניתי את הראש לאחור וראיתי ישראלי אחר שהיה איתנו. הוא אמר: "תגיד לו שכבר מזמן הגיע הזמן להחליף את השמן־טיגון ולהוסיף קצת עמבה למים הצהובים".
