במחצית שנות ה־80 פורסם ספרו החשוב של איש מדע המדינה אהוד שפרינצק ז"ל, שכותרתו היתה "איש הישר בעיניו". לו הספר היה נכתב היום, היתה פרשת הולילנד מככבת בו כהוכחה מעודכנת למה שתואר במונח "אי־לגליזם מלמעלה", היינו תפיסה אי־לגליסטית בקרב האליטות השלטוניות. פסק הדין של השופט דוד רוזן נראה בחלקים גדולים שלו כיישום מפורט של אותו אי־לגליזם שתואר בספר.
אי־לגליזם עומד בלב ליבו של הספר המתאר את התרבות הפוליטית בישראל בכל הנוגע ליחסה כלפי החוק וכלפי שלטון החוק. במובנו הבסיסי מדובר במושג המתאר יחס אינסטרומנטלי לחוק. שלטון החוק אינו נתפס כערך בפני עצמו וכבעל חשיבות לדמוקרטיה; החוק אינו אלא אמצעי בלבד להשגת מטרות, יעדים ואינטרסים; כאשר החוק מפריע להשגתם של כל אלה, לא יהססו האי־לגליסטים להתעלם ממנו, לעקוף אותו או סתם לעבור עליו.
לתרבות האי־לגליסטית שורשים היסטוריים רחוקים וקרובים כאחד. האוכלוסיות העיקריות שהרכיבו את החברה הישראלית מראשיתה באו מתרבויות אי־לגליסטיות: אוכלוסייה אחת הגיעה מאירופה ונשאה בתוכה קודים חברתיים של תרבות הגטו. האוכלוסייה שהגיעה מארצות האיסלאם הכירה בסביבתה את תרבות הבקשיש. המכנה המשותף של שתי האוכלוסיות היה היותן קבוצות מיעוט נרדפות ומודרות שעבורן השלטון היה זר ומנוכר. החוק ושלטון החוק היו משהו שצריך לדעת להסתדר איתו, לא מעבר לכך. עקיפה של החוק או התעלמות ממנו לא נתפסו כבלתי מוסריים.
לכך יש להוסיף את העובדה ההיסטורית שגם בתקופת המדינה שבדרך היה האי־לגליזם נדרש והכרחי לצורך השגת המטרות הלאומיות. די אם נציין שבזיכרון ההיסטורי הקיבוצי שלנו אנו נושאים את האי־לגליזם אף בהקשרים חיוביים: הסליקים של ההגנה היו בלתי לגליים אך חיוביים, וכמובן שהעלייה הבלתי לגלית היתה חיובית. יוצא, אם כן, שתהליך היסטורי ארוך שנים הטמיע בתרבות היהודית והישראלית קודים תרבותיים של אי־לגליזם.
תרבות, כידוע, אינה משתנה ביום אחד ואף לא בשנים ספורות. רכיבי תרבות, מעצם מהותם, זקוקים לזמן רב אם אכן רוצים שיוטמעו כראוי. תרבות זקוקה לתהליכי למידה וחינוך ארוכי טווח. פעמים שתרבות זקוקה לדורות כדי לעבור שינוי. מבחינה טכנית, לא נדרשו יותר מכמה ימים או חודשים כדי להוריד את שלטי המנדט הבריטי ולהחליפם בשלטי מדינת ישראל. אולם אלה שהתרגלו לסחוב נשק וציוד ממחסני המנדט הבריטי היו זקוקים להרבה יותר זמן כדי להפנים ולהבין שמדובר במחסנים שלנו, של מדינת ישראל. כך גם השתדלנים והמאכערים עלו לארץ יחד עם קהילות הגולה למדינת ישראל.
במונחים היסטוריים מדינת ישראל צעירה יחסית. גם אם הגענו כבר לדור שלישי ורביעי, קודים תרבותיים עוברים מדור לדור בתהליכי סוציאליזציה. זהו כמובן רק הסבר אפשרי אחד לתופעות השחיתות השלטונית שתוארו בפסק הדין המטלטל.
עם זאת, אין להתפתות ולחשוב רק במונחים של החמרה בתופעת השחיתות ותרבות האי־לגליזם. אחת הנטיות האנושיות המוכרות היא לערוך אידיאליזציה של העבר ולתארו במונחים חיוביים לעומת ההווה הגרוע כביכול המתואר באופן שלילי.
מי שחושב, בעקבות מה שנחשף השבוע בפרשת הולילנד, שהשחיתות רק הולכת ומתגברת - לא בהכרח צודק. יש לזכור את הדברים החיוביים: נראה כי אין להשוות בין תופעת העיתונות החוקרת של שנות ה־50 לבין היקפה הבולט יותר כיום. לכך יש להוסיף את ריבוי הארגונים שעניינם איכות השלטון והמינהל התקין. רשויות האכיפה והמשפט מגלות כיום נכונות גבוהה יותר לנקות את אורוות השלטון משחיתות. לכל אלה עוד ממתינה עבודה רבה על רקע שורשיה של התרבות האי־לגליסטית בישראל.
