מסמית' ועד סמית'

1. לעיתים הצפייה בדונטה סמית' מהפנטת. לא בגלל מהלכים גדולים, אלא בגלל הנונשלאנט הנוזל ממנו. מכיוון שלפעמים הוא עולה להתקפה בהליכה ואתה שואל את עצמך אם הוא יגיע לקשת השלוש עוד לפני ששעון ה־24 יזמזם, היות שככה הם, ה"פרנצ'ייז פלייר" - מגנט של ווינריות, המתעלל ב"פרנץ' פרייז פלייר", שאתמול לבש צהוב והפך אותו לצ'יפס.

השמן העמוק שבו סמית' טיגן אתמול את מכבי ת"א היה ניהול המשחק העומד של חיפה ממעמקי ה"לואו פוסט", עם אסיסטים לשלשות ועם סיומת בצבע.

הפיק אנד רול של מורן רוט נזנח לאנחות, והתברר שאלה הן אנחותיה של מכבי ת"א. דני פרנקו ועופר רחימי לקחו הימור עצום בדקות האחרונות, עם אזורית 1-3-1, שעברה לאישית והיתה פתרון יצירתי.

זה הצמיד את המשחק ובמשחקים כאלה פעולות בודדות של שחקנים מנצחים משחקים. האם היה זה גג של בראיין רנדל על גיא פניני, או חוסר מודעות של פניני לאתלטיות הרועמת על זנבו, מגישה את הכדור בנאיביות אל הלוח? הריחוף הזה לא רק ניצח את המשחק, אלא גם גרם לילדים לרצות להיות פיטר פן כדי לרחף ולהציל את וונדי. לעומת זאת, ההגשה של פניני תגרום לנערים לעבוד באימונים הקרובים על סיומת מעבר הטבעת שלהם.

2. במחצית הראשונה מכבי ת"א נראתה עגומה כאילו שהתה במשך יום האתמול עם צוות הפרקליטים של אהוד אולמרט. היא היתה לאה כאילו שחקניה סיימו בזה הרגע להניח את הלבנה האחרונה בפרויקט הולילנד.

אבל האם מכבי, שבתי הקברות לבטון מלאים בקירות שהיא עמדה עם הגב אליהם, מפתחת כאן בור מנטלי במשחקים צמודים? גם אם צריך להיזהר מהכללות גורפות, הרצף השלילי הזה משאיר אפקט מחשבתי ורגשי על השחקנים, שיכול לבוא לידי ביטוי בפעם הבאה שזה יקרה.

כאן צריך התעלות. רייס? אוחיון? היקמן? כולם מסוגלים להיות אלה שייקחו את הכדור לניצחון או לאבדון. אולי צריך ללכת לבאנקר הסופואי. אולי פניני, שבשוויון 62 רקד בלואו פוסט בסל חינני. אבל מישהו צריך להתרומם ולנצח עבור הקבוצה הזו משחק צמוד. דיוויד בלאט יימצא בימים הקרובים בעוד אחד מהגלים העכורים שעוברים על מאמן שקבוצתו מתקשה, מהסוג שהוא מכיר היטב. נדמה שממרתפי הבירה של מינכן יש גרם מדרגות שראוי להתחיל לטפס ממנו.