מוסד בלתי ניתן לניהול
דני חלוץ היה סוג של השתלת איבר בגוף זר. היא נדחתה, היה אפשר לזהות את זה כבר מההתחלה. שום תרופה לא הצליחה לייצב את המצב.
למרות מה שאולי היה אפשר לצפות, חלוץ היה יו"ר איגוד הכי לא צבאי שיש. הרי אחד מכללי היסודות בצבא הוא לקבוע עובדות בשטח. אבל הוא חיכה וחיכה, ובינתיים את העובדות קבעו אחרים. מעבר לכל, הוא למד את מה שידע מיומו הראשון בצבא - מפקד בלי חיילים הוא לא מפקד. באיגוד הכדורסל לא חששו מהמפקד ולא רצו להיות נתונים לפקודותיו.
בשורה התחתונה, גם אם חלוץ לא התאים, אז מה שקרה מעיד יותר על האיגוד מאשר על הרמטכ"ל לשעבר. נכון להיום זהו מוסד בלתי ניתן לניהול. מקום שבו אי אפשר להעביר דיון אחד בלי פיצוץ, מהלומות מילוליות או התבצרות של חבר הנהלה מושעה, הוא מקום חולה. מוסד שזהו היו"ר השלישי ברציפות שלו שלא מסיים קדנציה ושהיו לו ארבעה יושבי ראש בשנתיים (כולל שמעון מזרחי, שהיה יו"ר זמני), אין לו ממש זכות קיום.
הפרדוקס הגדול הוא שמה שהוא מייצג - כדורסל, אם מישהו שכח - יש בהחלט את הזכות הזאת.
במכרז לבחירת היו"ר הבא צריכות להופיע המילים "דרוש קוסם". כדי להיות יו"ר האיגוד צריך להיות שילוב בין לוליין פוליטי, משכין שלום ואדם בעל עצבים חזקים, אבל בעיקר צריך מידה רבה של מזוכיזם. זאת נוסף על תכונות ברורות דוגמת מנהיגות, כריזמה, יכולת גיוס כספים ועוד.
איגוד הכדורסל הוא דוגמה קיצונית, אבל כל ניהול הספורט ואיגודיו בישראל נמצא בבעיה. שימו לב כמה קשה למצוא מנהלים למוסדות ספורט. שימו לב כמה קשה לנהל מוסדות ספורט. לעיתים נראה שאפילו את צה"ל יותר קל לנהל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו