הכרעה משפטית שהיא ציון דרך

השופט דוד רוזן, בבית המשפט המחוזי בתל אביב, עומד בחזית המאבק של מדינת ישראל בנגע השחיתות. הכרעתו של השופט תקבע אם במדינת ישראל התקיימה משפחת פשע פוליטי מאורגן, או שפרויקט הולילנד ייזכר לשנים רבות כאנדרטה ליכולתם של יזמים זריזים לנצל את רפיונם של נבחרים ושל עובדי ציבור.

פעמיים נכחתי בדיוני בית המשפט בתיק הולילנד, והתרשמתי מאוד מהאופן היעיל והמקצועי של ניהול המשפט המורכב על ידי השופט רוזן, ובעיקר מהבנתו את דרכי ההתנהלות של לשכת ראש עיר, של שר ושל ראש ממשלה. הבנה שלא היתה מנת חלקם של שופטים אחרים, כולל בבית המשפט העליון, בתיקי שחיתות ידועים ומתוקשרים.

הכרעת הדין של השופט רוזן לא תקבע רק את גורלם של הנאשמים, אלא תקרין במידה רבה על מעמדה של הפרקליטות ושל התביעה במדינת ישראל. בשנים האחרונות ספגה הפרקליטות ביקורת רבה באותם מקרים שבהם זוכו נאשמים בעבירות שחיתות, על אחת כמה וכמה אם יהיה זיכוי בתיק פלילי שבו עומד לדין ראש ממשלה לשעבר.

עקב חשיבותו הציבורית של תיק הולילנד, על בית המשפט לברר עד תום את העובדות, בוודאי אם מדובר בראיות חדשות מהותיות וסדר הדין הפלילי מתיר זאת. לא פעם גם בית המשפט העליון התיר הבאת ראיות חיוניות וחדשות בשלב הערעור. מאחר שהראיות החדשות נוגעות אך ורק לעניינם של אולמרט ושל זקן, אין מניעה לתת את הכרעת הדין על הנאשמים האחרים ולמנוע מהם את עינוי הדין. אם בית המשפט החליט להרשיע את אולמרט, אפשר לקבל החלטה לגבי כל הנאשמים, בלי צורך לשמוע עדויות נוספות. הן לא נחוצות.

המאבק בשחיתות השלטונית הוא על דמותה של מדינת ישראל כמדינה מתוקנת המתנהלת על אדנים של יושרה, של הגינות ושל טוהר מידות. נביאי ישראל בימי קדם היו הראשונים להוקיע את גילויי השחיתות של בעלי השררה, המשרה והכהונה. אלפיים שנה המתינו היהודים לשיבת ציון, הוגי הציונות המודרנית האמינו כי מדינת ישראל, לכשתקום, תהיה תיקון לשנות הגלות הארוכות שבהן היהודים נאלצו לנקוט עקמומיות הישרדותית. חיש מהר התברר כי התקווה לא התממשה. היה קשה להוציא את היהודים מהגלות, אך קשה עוד יותר להוציא את הגלות מהיהודים. כבר בשנותיה הראשונות של המדינה, ימי מפא"י ההיסטורית, התגלו מקרים קשים של שחיתות.

השחיתות של ימי ראשית המדינה, שהיתה לה כסות אידיאולוגית, התחלפה בשחיתות פרסונלית. מרקם השחיתות הלך והתרחב. רבים בציבור הבינו את המסר, לקחו את הדוגמה הרעה של הנבחרים ויצרו בישראל שוק שחור גדול ומפחיד. אזרחים הצביעו בבחירות עירוניות עבור מועמדים שבית המשפט העליון אמר עליהם דברים קשים מאוד. החשדות הכבדים נגד המועמדים לא השפיעו על תושבים שסוברים כי רק בדרכים פתלתלות אפשר לקדם נושאים עירוניים.

הציבור בישראל הפנים את המחיר הכבד שהחברה שלנו משלמת על נגע השחיתות. אני מזהה ראשיתו של תהליך תיקון, ייתכן מאוד שהכרעת הדין בתיק הולילנד תהיה ציון דרך במאבק הסיזיפי לשנות את אורחות התנהלותה של הציבוריות הישראלית. התשובה מצויה במרחק של שעות.

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!