החוק הרוסי

1. זה קרה לפני 14 שנים וחצי. ב־29 בספטמבר 1999 התארחה הפועל ירושלים בסראטוב וטיילה לניצחון קליל 56:79 בגביע ספורטה. אייץ' וולדמן קלע 15 נקודות, אורי כהן־מינץ וראיין לקסר הוסיפו 14. זה היה ביקור ראשון לאדומים במסגרת רשמית על אדמת רוסיה, והם רשמו בו גם את ניצחונם האחרון.

שמונה פעמים התארחה מאז ירושלים בממלכתו של ולדימיר פוטין, ובכולן הפסידה. הערב בנובגורוד היא יכולה להרשות לעצמה לשמור על המסורת ולהפסיד בשתי נקודות, אבל ההיסטוריה לא מאירה לה פנים. בביקורים הקודמים - מול קאזאן, חימקי ודינמו מוסקבה - עמדה התוצאה הממוצעת על 87:69 לחובת הישראלים, וההפרש נע בין שבע נקודות במקרה הטוב ל־53 במקרה הרע.

2. ויכוח עתיק יומין מתנהל סביב שיטת המפגשים הכפולים ביורוקאפ, שגם תחרוץ העונה את גורל האליפות בישראל: לכאורה, הקבוצה שמארחת את הגומלין היא שמחזיקה ביתרון הביתיות - אבל האם זה באמת כך? שחקני אלבה ברלין, שהגיעו אמש למשחקם הביתי נגד ולנסיה עם פיגור של 32 נקודות על הגב, יוכלו להעיד שלא היה להם יתרון וגם לא ביתיות.

אלא שהקורא אלעד פרננדס טרח, חקר וגילה כי יתרון הביתיות הזה קיים גם קיים. הוא בדק את התוצאות במיני סדרות הללו שנערכו מאז הקמת היול"ב קאפ בעונת 2002/3 ועד אתמול (לא כולל מוקדמות). הממצאים חד־משמעיים: הקבוצה שאירחה את הגומלין ניצחה במפגש הכפול ב־84 מהמקרים, והפסידה רק ב־38.

בירושלים לא ישמחו לקרוא את המידע הזה, אבל גם לא יופתעו. הפעם האחרונה שבה שרדו מפגש דומה - שנפתח בבית והסתיים בחוץ - אירעה ב־2007 מול ונטספילס. מאז הספיקו האדומים להגיע למשחקי גומלין נגד ז'לזניק, בשיקטאש ואלבה, ובכולם היתה להם מקדמה בדמות ניצחון ביתי, אולם הם הפסידו והודחו.

3. ומנגד עומד בראד גרינברג, אחד שאוהב להסתכל לסטטיסטיקות בעיניים ולשבור אותן. הרי עד לפני תשעה חודשים, מאמן זר מחוץ למכבי ת"א מעולם לא זכה באליפות המדינה ואפילו לא הגיע לגמר הפלייאוף; ועד לפני שלושה ימים לא הצליחה שום קבוצה - ישראלית או אירופית - לנצח את הצהובים ביד אליהו ב־28 הפרש. אז מי זאת בכלל ניז'ני בשבילו?