הלשון המהירה - מהשטן
כל האירועים מובילים להכרעה על המשך המשא ומתן.
אבו מאזן יכול לקונן כאוות נפשו על פעילות צה"ל והשב"כ והימ"מ במחנה הפליטים בג'נין, אבל בפועל הוא יודע כי כל פגיעה בפעיל חמאס המתכנן פיגוע מחזקת את יתרת שליטתו ברמאללה ובשכנותיה. מכל מקום, שום תקרית כזאת אינה סיבה לחדול מן הלחימה בטרור, בעיקר בשלב שבו אפשר לסכלו ולצמצם את נזקו. במקביל, הוא חייב לדעת כי הצהרתו, שהפלשתינים ייאותו להמשיך במשא ומתן בתנאים בלתי אפשריים לישראל, אינה מחזיקה מים. היא נועדה לרכך את ליבו של ברק אובאמה, שזעם בשבוע שעבר על סרבנותו של אבו מאזן לנקוף אצבע להחייאת התהליך.
ישראל מצידה תיטיב לעשות אם תדחק אותו לפינה, ולא תניח לגורמים אמריקניים - הנחבאים מאחורי המונח "פקיד בכיר" - לתקוף אותה באמצעות נקודת התורפה של התבטאות המיוחסת למשה (בוגי) יעלון. בעיקר שמדובר ב"פקיד בכיר", שכבר 14 שנים מחפש כל מחט בערימת שחת כדי למצוא פגמים במדיניותה של ישראל בלבד. בעניין זה הדברים ברורים: יעלון חייב התנצלות לארה"ב, בעיקר על צמצום ההוקרה שלו לסיוע הביטחוני המגיע כדי 3.1 מיליארד שקלים. ישראל היא נושאת המטוסים האמריקנית באזור? ג'ון קרי אולי יופתע לדעת כי יעלון שמע דימוי זה מפי אישיות אמריקנית לפני שנים רבות? הכל נכון, בכל זאת נדרשת התנצלות.
במקום יעלון הייתי שואף אוויר ומתנצל בפה מלא ומוותר על צדקתי וסופג יומיים את הביקורות המתלוות לכך. לא מפני שברק אובאמה אכן נעלב עד עמקי נשמתו, אלא מפני שהתבטאותו של שר הביטחון מנוצלת על ידי גורמים אמריקניים להחריף את היחסים עם ישראל כדי לשפר את קשריהם עם הפלשתינים, וגם שרים בירושלים כבר החלו לנגוס בו לנוחיותם הפוליטית. "בוגי" חזק וישר־דרך ומומחה בניהול משברים, ועליו להיכנס לכוננות ספיגה ולהסיר את המכשול מיחסי ירושלים־וושינגטון ברגע כה גורלי להמשך המשא ומתן עם הפלשתינים, שג'ון קרי רואה בו את תמצית יוקרתו.
מעתה ועד שלהי אפריל יתנהל מאבק מורט עצבים. פעם ייכנסו לשורותיו תקריות מהסוג של הלחימה במחנה הפליטים בג'נין, ופעם אחרת ניפוח פרשיות מהזן של ההתבטאות הבעייתית מפי יעלון, ובעיקר לקראת המאבק אם תהיה פעימה רביעית של שחרור אסירים ביטחוניים, ואם יימנו עימם גם מחבלים שהם אזרחי ישראל.
קרי הבטיח זאת לאבו מאזן. הוא לא קיבל התחייבות כזאת מבנימין נתניהו, שהודיע בשעתו כי אם תעלה תביעה כזאת היא תובא להכרעת הממשלה. זה פוטנציאל לחיכוך נוסף עם ארה"ב. נכון לעכשיו ראוי שנתניהו יגזור על שריו תענית דיבור. ממשלתו בדילמה אם לחרוך את חבל הטבור לארה"ב, אם לבלוע את הגלולה המרה. נותרו עוד 40 ימים. הלשון המהירה היא מן השטן.
