1. אחת הבעיות במשחקי הטוב משניים לקבוצה שמארחת את המשחק הראשון, היא המחשבה והעיסוק בהפרש שיספיק לגומלין. וזה עוד לפני שיש אומדן מדויק לגבי כוחה ואיכותה של היריבה. האמירה של ליאור אליהו לפני המשחק, לפיה "במלחה אנחנו פייבוריטים מול כל קבוצה", רק הוסיפה למימד ההלם והלחץ במשחק מול קבוצה שהשם שלה הזכיר סוג של נשק רוסי ופחות מועדון בעלת מסורת בכדורסל האירופי.
גם אני הכנסתי את טראומת נחיתת החירום והתבוסה במשחק הראשון באיסטנבול למשוואה שהיתה צריכה לתת יתרון דו־ספרתי לירושלים, אבל לא הבאתי בחשבון את החזרה המדהימה מפציעה של דיז'ון תומפסון והנוכחות של הסלובני פרימוז' ברזץ'.
2. למרות שספגה מתחת ל־80 נקודות, ירושלים כשלה הגנתית ברוב המשחק. הטיפול שלה בפיק אנד רול הכמעט מושלם של הרוסים יצר עשרות נקודות. ירושלים מרבה לעשות חילופים אבל לא תוקפת את השחקן עם הכדור. בתחילה היא ניסתה לבצע עזרה וחזרה של הגבוהים (ארטיום פראחוסקי וג'וש דאנקן), אבל חטפה על הראש מברזץ' מחצי מרחק. במחצית השנייה קיבל טיילר רוצ'סטי את פראחוסקי, קלע עליו שלשות וגם הוציא את הבלארוסי מהצבע - שם חגגו הרוסים עם 14 הזדמנויות שניות, שמנעו מירושלים לרוץ.
למרות שפראחוסקי הצטיין בהתקפה, דווקא הושבתו על הספסל בחמש הדקות האחרונות ייצבה את ההגנה של ירושלים ועזרה לה לצאת מהמשחק עם יתרון מינמלי אך מוראלי.
3. יש כאלה ששואבים עידוד לגומלין מכך שירושלים חסרה מאוד את התרומה של ליאור אליהו וברייסי רייט. לאליהו קשה מול קבוצות גבוהות שמצופפות ואתמול ניז'ני תקעה אותו בשמירות כפולות כשקיבל כדור עם הגב לסל. בנוסף, דרווין קיצ'ן נטה לעבור את כל המגרש בכדרור מהיר, במקום לשלוח את אליהו והלפרין לנקודות קלות במתפרצות. מצד שני, גם הרוסים חסרו תרומה מפאנין ואנטונוב ובבית הם יקלעו טוב יותר. מצד שלישי, כמו שוולנסיה נראתה אתמול (הובילה כבר ב־40 הפרש על אלבה ברלין), נראה ששתי הקבוצות יתחרו בשבוע הבא מי תהיה השטיח של הספרדים לגמר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו