"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

הזיכרון הקצר של איגוד הכדורסל

,עודכן

היו באיגוד הכדורסל גורמים שחשבו לעוט על מצבה הקשה של אוקראינה. הם כבר רקמו תוכניות על ביצה שלא נולדה, בניסיון לרשת את מקומה באליפות העולם הקרובה.

זה היה ניסיון קצר רואי, שסבל כנראה ממחלת השכחה. ישראל, להזכירכם, סבלה קשות מהשפעות המצב הביטחוני בעבר, ואנחנו מקווים שלא תסבול מכך בעתיד. רק בשבוע שעבר, בעת סבב הירי בדרום, קיבלנו תזכורת עד כמה המצב כאן שביר מבחינה ביטחונית.

נכון שאף אחד באיגוד לא הצהיר על פעילות רשמית בנושא והכל היה אמור להיות גישושים בלבד, אבל עצם המחשבה והרעיון היו בבחינת "מה ששנוא עליך, כן תעשה לחברך". כנראה שכחנו את אפקט הבומרנג, שאנחנו הראשונים שדברים כאלה יכולים לחזור להם בפרצוף.

מי שקרא את המפה, לאור כל הניסיון שלו, היה שמעון מזרחי. הוא הבין עד כמה ישראל הולכת על חבל דק בנושא הזה והשתדל לא להעיר דובים מרבצם. כששאלו אותו על זה בתקשורת, הוא מייד הזכיר שגם לישראל היו בעיות מהסוג הזה ולכן אנחנו צריכים לנקוט משנה זהירות. יו"ר מכבי ת"א זוכר היטב איך כמעט לקחו לקבוצה שלו את אירוח הפיינל פור ב־2004.

מעבר לכך, נותר לתהות מדוע עכשיו התעוררו שם ולא בזמן המתאים, כשהיה אפשר להילחם על הכרטיס החופשי לאליפות, שבו זכתה פינלנד. שאלה נוספת: אם אכן אוקראינה לא תשתתף, מי אמר שדווקא ישראל תזכה במקום שלה? מדוע שזאת לא תהיה נבחרת דוגמת איטליה, שזכתה במקום השמיני באליפות אירופה ושמקום אחד הפריד בינה לבין ההשתתפות במונדובאסקט?

אז מספיק לחפש קיצורי דרך. בואו נדאג שלאליפות העולם הבאה (שתיערך רק ב־2019) נגיע בזכות הישגים על הפרקט ולא בזכות כרטיסים חופשיים או ניצול תרחישים פוליטיים.

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

אבי סגל

פרשן כדורסל

מסקר את תחום הכדורסל ב"ישראל היום" מאז 2007. מתמחה בליגת העל, ביורוליג וביורוקאפ. נשוי ואב לשניים. "הסקופ הראשון שלי היה בשנות ה-90 בעיתון 'חדשות'. זה היה ראיון בלעדי שעשה המון רעש, עם דורון ג׳מצ׳י בזמן שהיה במו״מ להארכת חוזה עם מכבי תל אביב".

כדאילהכיר