במצב רוח מפרגן

מכבי חיפה, שיצאה לפגרה בסימן ירידה, לא השכילה לנצל את החודש האחרון לצורך שיפור. המוליכה שוב נראתה לא טוב, ללא מחץ בהתקפה ובעיקר בלי מרכז הגנה, שלא לדבר על קישור שאינו קיים כלל.

בעיניי, המנצח הגדול של המשחק והמחזור כולו הוא רוני לוי. הניצחון הגיע לו, במיוחד עקב ההתנהגות המבישה של אוהדי מכבי חיפה, ששברה אפילו את שיאי חוסר ההערכה הנהוגים במקומותינו. חבל שהקהל הירוק זוכר רק את העונה האחרונה של רוני, במקום את ההישגים של הקבוצה בהדרכתו.

מכבי פ"ת היתה ראויה לניצחון לאורך כל 90 הדקות. ראינו קבוצה שמאומנת על ידי אחד שיודע מה הוא רוצה מהשחקנים שלו. ההסתגרות הנכונה והיציאה למתפרצות ניצחו עבור פתח תקווה את המשחק. כל הקבוצה הצטיינה, אבל בעיקר בלטו בסטיאניני ואסולין, שכבשו ובישלו זה לזה במהלכים אישיים נפלאים.

הפועל ת"א ואשדוד, הקבוצות הטובות בליגה נפגשו, ודווקא כשהיה נראה שאשדוד עומדת לנצח, הפועל הצליחה בחמש דקות מוחצות לנצח בצורה חלקה 0:2. גם הפעם גילי ורמוט הצטיין עם שני בישולים. היציאה שלו מהמקום, המהירות והטכניקה - בייחוד בבישול השער השני לסמואל יבואה - יוצאות מן הכלל.

למרות ההפסד, מגיע לאשדוד הרבה כבוד, שהגיעה מהאזור המופצץ ושיחקה כרגיל כדורגל מהנה, בלי לבקש הנחות.

קשה לי להבין איך במשחק שנראה קל איבדה בית"ר ירושלים יתרון של 0:2 מול קריית שמונה. קאלה הוא לא שוער מתאים לרמה הזאת (מה קרה לו בשער השני-), ועטר טעה כשמיהר להוציא בדקה ה-70 את ברוכיאן. אני לא מקנא בו אחרי אתמול.

מנגד, אחרי כל כך הרבה ביקורת שספג, אלי כהן הוכיח שהוא לא שכח לאמן. החילופים שלו היו נכונים, והוא שהשאיר למעשה את קריית שמונה במשחק ועזר לה לקחת נקודה. נראה שהוא עשה עבודה טובה בפגרה ומעכשיו נראה את קריית שמונה משחקת כדורגל טוב יותר.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו