הקלישאה המקובלת בצה"ל אומרת שכל רקטה שמשוגרת מעזה מקרבת אותנו צעד נוסף לעימות הנרחב הבא. במרבית המקרים זה נכון עניינית יותר מאשר עובדתית: כל יום מרחיק אותנו מהשקט ומקרב אותנו אל ההסלמה. גם אם לאירוע המדובר אין פוטנציאל לדרדר את המצב.
מתקפת הרקטות שלשום, שנכון לכתיבת שורות אלה טרם הוכרז על סיומה, מחזיקה בשני הסעיפים של הקלישאה. בשונה מקודמותיה, כאשר בעוד תקופה ייקלעו ישראל והפלשתינים לסבב הלחימה הגדול הבא, היא תיזכר כשלב מרכזי בהידרדרות. לראשונה מאז מבצע עמוד ענן החליט אחד הארגונים הפלשתיניים (במקרה הזה הג'יהאד האיסלאמי), לחרוג מההבנות ולשגר עשרות רקטות לנגב המערבי.
הירי הזה נולד מאירוע טקטי: הרג חוליית הג'יהאד האיסלאמי, שראשיתו בהתכתשות קבועה סביב פעילות צה"ל ב"פרימטר הביטחוני" - השטח שצמוד לגדר ממערבה, ובו מקפיד צה"ל לפעול כדי לשבש פעילות עוינת. אבל למרות שאיפתו לנקמה, הקפיד הארגון לפעול מתוך כוונה שלא להוביל להסלמה, כששיגר רקטות קצרות טווח בלבד אל היישובים הסמוכים לגדר - ונמנע מהכנסת ערים גדולות למעגל הלחימה. אבל ביום חמישי כבר נשמעו אזעקות גם באשקלון ובאשדוד.
הג'יהאד חרג מכל ההסכמות בין הצדדים, שהחזיקו מעמד ב־16 החודשים שחלפו מאז סיום עמוד ענן. התגובה הישראלית, שהיתה נרחבת בהתאמה, אמנם נועדה להבהיר לפלשתינים שהם חצו את הגבול וגם לאותת להם מה עלול להיות המחיר של המשך הלחימה, אולם בסיומו של הסבב הנוכחי תידרש ישראל לשאול את עצמה האם ייתכן שאנחנו נמצאים בתהליך של שחיקה מובהקת בהבנות, שתשיב במהרה את חוסר השקט ותסתיים שוב בפעולה צבאית נרחבת.
לשחיקה אפשרית כזאת יש סיבות נוספות: חמאס נתקל בקשיים גוברים להשליט את מרותו ברצועה, והג'יהאד האיסלאמי מאתגר אותו, בעיקר צבאית. במערכת הביטחון בדקו אתמול אם הירי האחרון בוצע בידיעת חמאס; וגם אם יתברר כי הארגון הופתע, ישראל תמשיך להפנות אליו את האש, כדי שיפעל לממש את ריבונותו ברצועה.
גם בג'יהאד האיסלאמי מאותגרים מבפנים. רבים מפעילי הארגון הביעו באחרונה תרעומת גוברת על הימנעותו מלחימה אינטנסיבית וערקו לארגונים מיליטנטיים יותר, חלקם משתייכים לג'יהאד העולמי. גם תפיסת ספינת הנשק בוודאי תיסכלה את ראשיו, וכמוה גם הידיעה על חידוש המגעים בין איראן לחמאס. הבשלת מגעים אלה לכדי הסכם תפגע בג'יהאד - כלכלית ומבצעית - ולכן יש לו אינטרס ברור לאותת כי הוא עדיין חי ובועט.
* * *
החיפוש אחר המניע הברור, בניסיון להשפיע עליו, לא אמור לשנות את התגובה הישראלית. מאז מבצע עמוד ענן מקפידה ישראל על מדיניות ברורה: כל ירי ייתקל בתגובה חזקה ממנו, כדי להעניש ולהרתיע. באחרונה נוספת למשוואה הזאת מטרה נוספת, והיא לשלול משני הארגונים נכסים צבאיים.
גם מיקומה של מצרים בהתנהלות הישראלית־עזתית מובא בחשבון. בעבר היתה קהיר המתווכת העיקרית בין הצדדים, אולם מאז נפילת האחים המוסלמים הפך חמאס לאויב של מצרים, ובשבוע שעבר הוא אף הוצא בה אל מחוץ לחוק. באופן מיידי ישראל בוודאי נהנית משינוי המדיניות המצרית, שכולל גם פעילות נחושה לסיכול הברחות נשק והשמדת מנהרות בציר פילדלפי, אולם בטווח הארוך יותר היחלשות מנגנון התיווך המצרי עלולה לדחוק את ארגוני הטרור בעזה לפינה - ולפעולה.
לשני הצדדים אין עניין להיגרר להסלמה, אבל ברביעי נחצה עוד קו בדרך לאחת עתידית: עזה מתפרקת, ואיתה הבנות המבצע הקודם. התהליך הזה גלוי, והמאמץ הישראלי עכשיו הוא להאט אותו ככל הניתן במטרה להשיב את השקט לדרום.
ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
