הבחירות החוזרות שנערכות היום בבית שמש ובנצרת הן ניצחון חשוב של שלטון החוק על עברייניו הפוליטיים. בג"ץ כפה אותן בניגוד לבעלי האינטרסים שחשבו כי "הכלבים נובחים והשיירה עוברת". רק שהשופטים האזינו היטב ופסקו אחרת.
אין כלל חשיבות לשאלה אם הקולות שזויפו בסיבוב הבחירות הקודם מכסים על הפער בין הזוכים לבין המפסידים. אם בבית שמש היה הפער כ־900 קולות והתגלו כ־100 זייפני בחירות, זוהי סיבה ראויה לפתוח מחדש את הקלפיות. שכן הדעת נותנת כי לא עלה בידי המשטרה לחשוף את כל הזיופים.
השאלה אינה רק כמה קולות זויפו אלא מה היתה השיטה. בבית שמש התעורר חשש כבד לתעשיית מירמה, לא רק ליוזמה פרטית של יחידים. אין זאת אומרת שראש העיר משה אבוטבול ידע על המעשים האלה, אבל בדיעבד הוא נהנה מהם. לפיכך ראוי שיעמיד עצמו למבחן הציבור מחדש.
הסיטונות של מילוי הקלפיות בקולות כוזבים או גריעתם של בוחרים לגיטימיים צריכה לעניין את משרד הפנים גם לעתיד. בסוף השבוע היפנה השר לשעבר אופיר פז־פינס את שימת ליבו של גדעון סער לפסילה הסיטונית של קולות החיילים בשורה של יישובים. גם זה חלק מקלקול המידות שמצריך תיקון.
בבית שמש המאבק בעל משמעות באשר לדמותה של ישראל. אין מניעה שחרדים יזרמו להשתכן בעיר המתרחבת, אבל חמור מאוד שפרנסיה אינם מסלקים כתובות וכרזות המדירות נשים מן הרחוב והשוק בניגוד להוראה מפורשת של בית המשפט.
שני המחנות גדולים ומתרחבים. באלי כהן תומכות כל המפלגות הציוניות, חילוניות ודתיות. במשה אבוטבול תומכים החרדים ואנשי ש"ס, ונראה כי הפעם עלה בידם לשכנע את הקיצונים לא להחרים את ההצבעה בישראל אלא להגיע לקלפי לראשונה בחייהם. גם זה רצוי.
לטעמי, למען דמותה של ישראל הנאורה והרגישה עדיף שאלי כהן יזכה בראשות העיר בית שמש. אפשר שגם יריבו אבוטבול ראוי, אבל המחנה הגדול של תומכיו מצדד בכללים ובנורמות שאינם מועדפים מבחינתה של החברה הישראלית.
הוא הדין גם בנצרת. בחירת עלי סאלם עדיפה על זו של ראמז ג'רייסי. ההכרעה בסיבוב הקודם היתה על חודו של קול, והסיכוי עתה תלוי במאמץ שהשקיעו המועמדים בהבאת תומכיהם לקלפי.
אך אפילו יזכו אבוטבול וג'רייסי - הדמוקרטיה הישראלית יצאה נשכרת מהעובדה כי שלטון החוק שידר לעסקנים הנלהבים כי השיטה של "כל דאלים גבר" אינה מתאימה למדינה מתוקנת.
