החוקים לא רעים, אבל הקואליציה שברה כלים
היום נפתח בכנסת שבוע ייחודי בתולדות הפרלמנט הישראלי: הממשלה מבקשת לאגוד בחבילה אחת שלושה חוקים ולהצביע עליהם בזה אחר זה תוך התחייבות של כל חבריה לוותר על כל הסתייגויותיהם. זה בניגוד לכללי המשחק. זו שבירת כלים, וההסבר שניתן לכך גובל בבושת פנים: שותפי הקואליציה אינם בוטחים איש ברעהו, שיצביעו גם בעד חוקים שאינם לרוחם. לכן הם מייצרים הצבעה כמעט קולקטיבית.
הבית היהודי רוצה את חוק משאל־העם נגד נסיגה וישראל ביתנו מעוניינת להעלות את אחוז החסימה ויש עתיד מבקשת את חוק השוויון בנטל, ואף סיעה אינה מאמינה לשותפתה. מילא שאינה מאמינה, היא אינה מתביישת להודות בכך. סיעות הקואליציה מביעות אי־אמון בעצמן.
על מבוגר אחראי בליכוד לקום ולומר ברוחו של מנחם בגין כי תקנון הכנסת הוא שכפ"ץ המיעוט, ואוי לה לדמוקרטיה שאינה מגנה על זכויות האופוזיציה. לפיכך ראוי שבנימין נתניהו יאזור עוז ויודיע כי כל חוק יבוא להצבעה שבוע אחרי קודמו, ומי שיפר את ההתחייבות להצביע בעד כל שלושת החוקים יגורש מהממשלה ומשורות הקואליציה.
כך תוכל האופוזיציה לחזור בה מהחלטתה להחרים את הדיון וההצבעות. היעדרות האופוזיציה מהדיון תוציא שם רע לניהול הכנסת על ידי הקואליציה. על נתניהו לחייב את עצמו כדי שחבריו לממשלה יבינו כי איומו ממשי. לא האופוזיציה מבזה את הקואליציה. היא עושה זאת לעצמה.
לגופו של עניין החוקים המוצעים אינם רעים כלל ועיקר:
• חוק המשילות קובע שיש להעלות את אחוז החסימה ל־3.25%. פירוש החוק שכל סיעה תמנה, לפחות, ארבעה ח"כים. אם הדבר יחייב את הסיעות הערביות או הפלגים החרדיים להתאחד, אין בכך משום אסון. אין זו פגיעה בדמוקרטיה.
• חוק השוויון בנטל הגיוס הוא כוונה טובה, שמימושה אינו נהיר. בעוד שלוש שנים ייוודע אם שיפר את פני החברה הישראלית ומחויבות החרדים לביטחונה, או שהיה בבחינת אוויר חם בלבד. בספקנות ראוי לתת לו הזדמנות. בוודאי בישורת האחרונה.
• לא סביר שכנסת ריבונית ככל שתהיה תוותר על חלק מירושלים. כל הישראלים זכאים ליטול חלק בהחלטה שכזאת על עתיד עיר האלוהים. לאחר מלחמת ששת הימים הסביר חוסיין מלך ירדן למשה דיין וליגאל אלון כי "יותר קל לי לאבד את ירושלים במלחמה מאשר לוותר על חלק ממנה בחתימה מרצון". אם הוא כך, מי היהודי שיכול אחרת?
גם מי בקואליציה שאינו מתלהב מהחוקים אשר אינם קרובים לתפישת העולם של סיעתו יכול להצביע לכולם ללא נקיפות מצפון. בהזדמנות זו נא לא לשחוק את חומות המגן שהעניקה הדמוקרטיה הישראלית לאופוזיציה. "זכור את יום מותך", אמרו לקיסר הרומי ביום ניצחונו. ראשי הקואליציה עתה צריכים לחשוב על היום שבו יחבשו את ספסלי האופוזיציה.
