יום האישה: מקום לאופטימיות

זה כשנה, מאז שקיבלתי לידיי את הזכות והשליחות לעמוד בראש הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי בכנסת, אני נתקלת שוב ושוב בשאלות ותהיות על נחיצותה של הוועדה, ועל התועלת שבמאבקיה. חלק מהשאלות הן קנטרניות וגובלות בשוביניזם לשמו ובחוסר הבנה של הנושא, על היבטיו השונים, אולם בין השואלים יש גם נשים וגברים המעורים בנושאי קיפוח ושוויון, ולחלקם שאלות נוקבות וחשובות באשר להשלכותיו של המאבק הפמיניסטי לגווניו ולפרטיו.

יום האישה הבינלאומי הוא בעבורי גם יום של סיכומים, לבטים וחשבון נפש אישי – מה השגנו, איפה נתקענו ועל מה חשוב להיאבק בשנה הקרובה.

בשני העשורים האחרונים בהם פועלת הוועדה, הגענו להישגים מרחיקי לכת. לדעתי המהפכה הגדולה ביותר הושגה בתחום היחס לנפגעות תקיפה מינית. החקיקה, הקמת ארגוני הסיוע וההתעקשות לא לתת לנושא לרדת מהשיח הציבורי הביאו לכך שהרבה יותר נשים יודעות היום לעמוד על זכותן, ולא פחות חשוב, יותר ויותר גברים מבינים מה אסור ומה מותר, ומה המחיר שהם עלולים לשלם אם יעברו את הגבול ההולך ומתבהר בין אלה.

עם זאת נשים עדיין נפגעות יום יום, ונשים רבות מדי שנפגעו בעבר עדיין זקוקות לתמיכה ולשיקום. עדיין יש גברים שלמרות הכל מרשים לעצמם לפגוע בנשים. המאבק שנחל הצלחה רבה לא הושלם, ודרוש מעקב סיזיפי של כל הנוגעים בדבר, החל מתקציבי ממשלה, דרך פיקוח הכנסת, עבודת שטח נמרצת של ארגוני הסיוע וכלה בממונות על כך בכל מקום עבודה, במורים ובמחנכים, ובכל הורה בכל בית, שישננו באזני כל אדם הבא במגע עם הזולת איך אמורים להתנהל יחסי אנוש מכבדים בין המינים.

בנושאים רבים טרם נחלנו הישגים למרות כל המאמצים. סוגיית השכר השווה מדשדשת בלא שהצלחנו לשנות הרבה. קשה להאמין שעדיין קיימים פערי שכר של עשרות אחוזים בכל המגזרים ובכל רמות השכר והתפקוד. למרות החקיקה הברורה, נראה שטרם מצאנו את הנוסחה שתגבר על חוסר השוויון המסורתי הזה. אני עומלת על סוגיה זו יומם וליל. כמו כן היבטי המעמד האישי, דיני המשפחה בישראל, עדיין מפלים לרעה נשים, ואנו עמלות גם במישור זה..

קצרה היריעה מלמנות את כל התחומים בהם עלינו להמשיך ולפעול. דבר אחד ברור – עם כל ההתקדמות שהשגנו בשני העשורים האחרונים, בחקיקה ובשינוי התודעה החברתית, אל לנו לשכוח ששינוי לא הגיע לכל חלקי החברה. ישנם מגזרים בהם אנו רואים הרבה יותר שוויון וקידום של נשים (אם כי בבדיקות עומק תמיד מסתבר שגם בהם יש כיסים של חוסר שוויון ברור), אבל אל לנו לשכוח שיש בארץ (שלא לדבר על העולם) נשים רבות, שבשורת השוויון עדיין רחוקה מהן כרחוק מזרח ממערב. אלו נשים שעדיין נתונות לשלטונם המוחלט של גברים בני משפחתן, ואינן יכולות לקחת חלק בפריחה הפמיניסטית של אלה שזכו.

הצלחת מאבקנו תושג רק אם יבינו גם כולם, נשים וגברים - שקידומן של נשים מקדם את החברה כולה, שהאפשרויות הנפתחות בפני נשים, מקדמות גם את הגברים שלצדן, שהפוטנציאל הטמון בכוח הנשי הוא המנוף הטוב ביותר להישגים של הכלל, ושגם אילו כל זה לא היה נכון, עדיין זכותן של הנשים להיות שוות היא זכות יסוד המגיעה להן בדין.

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!