"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

מאבק בפשיעה: כן, אבל לא בכל מחיר

,עודכן

מי שמסתובב ליד מקומות בילוי יצטרך בקרוב לכלכל את צעדיו פעמיים כדי לא להיות מובך. הצעת חוק, שקיבלה ביום ראשון השבוע את אישורה של ועדת השרים לענייני חקיקה, תקנה למשטרה סמכות נרחבת "למשש", לערוך חיפוש על גופנו, גם אם לא התעורר כל חשד לגבינו. השוטרים יורשו, אם יאושר החוק, לבדוק אותנו סתם כי היינו באותו רגע ליד מקום בילוי מועד לפורענות, לדעת המשטרה.

מדובר בהצעה לתיקון חוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור, אשר תקנה למשטרה, אם תעבור בכנסת, את הסמכות לערוך חיפוש על גופו של אדם, בבגדיו ובכליו, בשני מצבים: האחד, לנוכח חשש סביר כי הוא עומד לבצע מעשה אלימות, והאחר - במקומות המוגדרים מראש כמועדים לאירועי אלימות, וזאת גם אם לא התעורר חשד מוקדם לגביו בנוגע לנשיאת נשק או לשימוש בו. בכך יועמד לרשות גורמי האכיפה מכלול של סמכויות המיועדות, לטענתם, לתת מענה למלחמה באלימות.

החוק הזה מעלה את השאלה אם באמת כך תושג המטרה שהמשטרה מבקשת כל כך להשיג, ויותר מכך - מעלה את שאלת המחיר; היינו, האם יש בהצעה הזאת איזון ראוי בין הצורך לשמור על ביטחון הציבור לצורך להגן על זכויות הפרט, ובראשן הזכות לפרטיות?

לכאורה, טוענת המשטרה, כי ללא סמכויות רחבות יותר יקשה עליה לשמור על ביטחון האזרחים. כחיזוק לכך נטען כי נעשה איזון ראוי בחוק וכי סמכות החיפוש הוגבלה במקומות המועדים לאלימות ובזמנים שבהם נשקפת סכנה כזו, וכן צומצמה מטרת החיפוש לאיתור כלי נשק בלבד.

מנגד, אין ספק שחיפוש על גופו של אדם, סתם כי נקלע למקום וזמן לא נכונים, הוא מעשה שגורם לאדם לאותה תחושת אי נוחות כאשר הוא אינו נעזב לנפשו, תחושת חוסר שלווה, מבוכה, דאגה, בלבול והתעסקות בנושא המסיח את דעתו של האדם מענייניו. כך בדיוק סבר המחוקק כאשר הגדיר את עוולת ההטרדה בחוק הגנת הפרטיות.

הצעת החוק הזאת מצטרפת לשורה של הצעות שנועדו לאפשר למשטרה להילחם בפשיעה. כך הועלתה הצעה לאפשר חיפוש סמוי בביתו של אדם, שיאפשר לשוטרים להיכנס לביתו, לחפש חפץ או מסמך, לקחת אותם או לצלם אותם, והאדם אפילו לא יידע שהיו אצלו בבית. עוד הצעה שהועלתה לאחרונה - להעניק למשטרה סמכויות כמו לשב"כ למעקב אחר אנשים, תוך כדי שימוש בטכנולוגיות סמויות שאי אפשר אפילו לפרטן. ממש כך.

בימים שבהם הפשיעה גואה, לכאורה קשה לצאת נגד חקיקה כזו. המטרה אף נראית ראויה מאוד. אבל השאלה היא אם המטרה מקדשת את האמצעים ואם אין דרך אחרת להשיג את כל המטרות האלו, לפני שנתעורר יום אחד ופשוט נתהה אם אנחנו לא חיים אי שם ברוסיה או במדינה אחרת תחת משטר אפל.

הכותב הוא רכז תחום הפרטיות בלשכת עורכי הדין

חושבים אחרת? טקבקו!

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר