כל המתבונן בתצלומם של אלפי הצועדים ממעלה אדומים לשטח הנקרא E1, חוזר לשורותיה הנודעות של נעמי שמר "אנשים טובים באמצע הדרך, אנשים טובים מאוד". הם באמת כאלה, אבל מה הם עושים שם בחורף השחון אך הצונן־עד־לשד־העצמות של אמצע פברואר 2014?
ההתעניינות הציבורית ממוקדת בעבירת הניהול החמורה שגרמה לפשיטת רגל בהדסה, ובכתב האישום נגד הרב יאשיהו פינטו, ובאהוד אולמרט שחזר אמש לזירה בסיכומי ההגנה במשפט השוחד הגדול של הולילנד, ובהתנהלות הגסה של הבית היהודי נגד מרטין שולץ מהאיחוד האירופי, שתרם את חלקו למהומה בהתבטאות מרחיקת לכת, ומנין צצה לה לפתע ההפגנה הזאת?
מניעיה מסקרנים. האם נועדה לחדש את המתח בחזית ההידברות עם ג'ון קרי, שידעה עתה שבועיים של רגיעה לאחר התבטאותו התקיפה של משה (בוגי) יעלון כלפיו? או להניח מכשול לפני בנימין נתניהו, היוצא בעוד כשבועיים לשיחה מכרעת עם ברק אובאמה לקראת פרסום נייר העבודה האמריקני להמשך המשא ומתן עם הפלשתינים?
לא היה אמש מפגין סביר אחד שהעריך כי נתניהו יכול לתת עתה את ברכתו לבנייה בין ירושלים לבין מעלה אדומים, שתסתום את הגולל על האפשרות להקים מדינה פלשתינית עם רצף טריטוריאלי סביר (ייתכן עיקוף שקשה לנמקו). אך יותר משחשוב למה נועדה ההפגנה, יש משמעות לעומדים בראשה.
השר אורי אריאל ושורה של סגני שרים מהליכוד איישו את בימת הנואמים, ושוב הדליקו נורה אדומה: זה מפגן של ממשל בלתי תקין. לא ייתכן ששרים וסגניהם ישתתפו בהפגנה או בתהלוכה המתריסה כלפי נתניהו. יש גם אפשרות אחרת, מכבידה יותר מבחינה מדינית, שבעולם מעריכים כי ישראל שוב מעמידה פנים, ובפועל נתניהו קורץ למפגינים לבוא אליו בתביעות כדי לחזק את יכולתו לדחות לחצים מבחוץ, בעיקר מוושינגטון.
בעולם המורגל למשטרים תקינים, מסרבים להאמין כי השרים וסגניהם אינם שואלים לדעתו של ראש הממשלה בטרם יקהילו קהילות להכביד עליו, וזה שגוי, אבל מציב סימן שאלה מעל לאמינות התנהלותה של ישראל בבירות אירופה. אזור המריבה לא ייבנה עקב כך. גם לא האמון האמריקני והאירופי בישראל. שוב יאמרו כי הכל "קומבינה ישראלית" ויחבלו במאמץ המדיני למקד את הזרקור לעבר כוונותיו האמיתיות והנסתרות והחמקניות של הצד הפלשתיני. חבל.
