בתי החולים הציבוריים של הדסה בירושלים (הדסה עין כרם והדסה הר הצופים) משרתים אוכלוסייה של כ־1.5 מיליון ישראלים באזור ירושלים והם מבתי החולים החשובים בארץ. בתי החולים מעסיקים גם כ־6,000 עובדים. לאור כל זאת ברור שיש אינטרס ציבורי קריטי לעשות מאמצים שבתי החולים לא יקרסו כלכלית וימשיכו לתת שירות רפואי איכותי ומשמעותי.
הממשלה צריכה לחתום על הסדר הבראה עם בית החולים, שמשמעותו תהיה גם העברת מאות מיליוני שקלים מתקציב המדינה לכיסוי הגירעון של בית החולים. ואולם, משרדי האוצר והבריאות חייבים הפעם להתנות את העברת הכספים בשינוי מהותי ויסודי בדפוסי הניהול וההתנהלות הכושלים של בתי החולים. מן המידע שהעבירה בימים האחרונים הנהלת הדסה עצמה לבית המשפט המחוזי בירושלים עולה שורה ארוכה של ממצאים קשים מאוד על הניהול הכספי של בית החולים בשנים האחרונות, כולל הסכמים גרועים עם קופות החולים והסדרי שכר מופרזים ומעוותים עם חלק משמעותי מהרופאים ומכלל העובדים.
על פי הנתונים, גם פעילות הניתוחים הפרטיים בתוך הדסה (השר"פ), לפחות בחלקה, נעשית על חשבון שעות העבודה הציבוריות, והרופאים מקבלים שכר כפול בעד אותה פרוצדורה רפואית: גם את השכר הקבוע הציבורי וגם את השכר הפרטי. אלא שהנהלת הדסה לא מזכירה לבית המשפט שהתנהגות זו באה על חשבון הציבור באופן מקומם ובלתי ראוי גם בהארכת התורים לניתוחים וגם בכך שהחולים שלא יכולים לשלם תשלום פרטי יתקשו עוד יותר לקבל את הטיפול אצל הרופאים הבכירים והמנוסים ביותר.
הכשלים הקשים והחמורים בניהול הכספי והציבורי של הדסה התרחשו במשך עשרות שנים והתאפשרו בין השאר מכיוון שמשרדי האוצר והבריאות לא ניסו מעולם לקיים בקרה ופיקוח כלשהם על ההתנהלות הכספית והציבורית של בית החולים. ומאחר שזו אינה הפעם הראשונה שהדסה דורש כספים מהמדינה בגלל שנקלע למשבר כספי, נראה שעדיף להעביר את בתי החולים של הדסה לבעלות המדינה או אחת מקופות החולים ובכך להביא לשיפור משמעותי מאוד בניהול ובהתנהלות בית החולים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו