הימים האחרונים הם מרתקים במיוחד: באדיבותו של "ההיסטוריון" סאיב עריקאת גילינו כי הפלשתינים הם בכלל צאצאי הכנענים (הוא לא פירט אם הם צאצאי היבוסים, הגרגשים או הפריזים) - מכאן שהם בכלל היו קודם.
בו בזמן במינכן איים מזכיר המדינה קרי, בתפקיד פרשן פוליטי, כי כישלון המו"מ עם הפלשתינים יביא לכך שישראל תסבול מחרם בינלאומי, וכי כל השגשוג שלנו הוא "אשליה זמנית". אתמול כבר נאלצו גם העיתונים שאוהבים בדרך כלל להלחיץ להודות כי מדובר בסך הכל ב"חרם בעירבון מוגבל". בימים שבהם העובדות הן לא באמת חשובות, אפשר להמשיך לשכתב את העבר, את ההווה ואת העתיד. העיקר לדחוק את ישראל לפינה.
אתמול, לדוגמה, נתבשרנו כי שר החוץ האיראני מוחמד זריף (גיבור הסכמי ז'נבה) מבטיח כי אחרי שתיפתר הבעיה הפלשתינית, ייווצרו התנאים להכרה בישראל. זריף הנדיב גם כיבד אותנו באותו ראיון בהתייחסות נרחבת ל"שואת היהודים, שהיתה טרגדיה אכזרית". זריף הטיל פצצה איראנית לאוויר שהיא בכלל לא גרעינית. ההתרגשות בקרב הפרשנים היתה גדולה. איראן באמת השתנתה (ובמקביל, גם ישראל). הכינו את הדרכונים. אחרי החומוס בדמשק - גורמה סבזי בטהרן...
אלא שזמן קצר אחרי פרסום הידיעה המרגשת אצלנו - שאילו היתה נכונה היתה בהחלט יכולה להביך את ירושלים - מיהרה סוכנות הידיעות האיראנית לצטט את סגן שר החוץ האיראני, ששוחח עם זריף והכחיש את כל הציטוטים המיוחסים לו. לא רק לגבי ישראל, גם לגבי השואה.
וכאילו כדי להבהיר לעולם כי איראן היא אותה איראן, הוסיפו האיראנים להכחשה דברים שאמר האיש החזק במדינה, עלי חמינאי, שהודה כי איראן אינה מתערבת בנעשה בבחריין (לא בטוח), אך מאשרת את מעורבותה בפלשתין ובלבנון. בתרגום לעברית, איראן מודה כי היא מסייעת לטרור. "איראן תסייע לכל מי שיתנגד למשטר הציוני", אמר המנהיג הרוחני, שהוסיף כי "המשטר הציוני הוא גידול ממאיר שאותו צריך לעקור, וכך יהיה בעזרת אללה". וגם בעזרת רוחאני וזריף.
איראן לא באמת השתנתה, וישראל כנראה תשרוד את החרמות "המוגבלים", וכנראה סבא רבא של עריקאת לא היה יבוסי. אבל למה לוותר על כותרות צבעוניות, ומי צריך בכלל בודקי עובדות?
ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
