שתיקת הכבשה

זה היה מופת של לוליינות מילולית ויצירתיות דיפלומטית: קתרין אשטון, שרת החוץ של האיחוד האירופי, פירסמה השבוע הודעה לרגל יום השואה הבינלאומי - בלי להזכיר באף מילה את היהודים. לא פשוט להצליח לדבר על "קורבנות הזוועה" - ולא לומר מי הם היו.

אבל אשטון עמדה במשימה בכבוד.

היתה לה בעיה לא קטנה: איך לפרסם הודעה לרגל יום השואה - בשעה שאבו מאזן, ידיד הנפש שלה, הוא מכחיש שואה, וגם היום לא בוחל בגזענות ("אף יהודי לא יהיה במדינה הפלשתינית"). אבל אשטון הצליחה לעמוד באתגר הזה: הודעה לא קצרה על השואה - בלי אף מילה על הנרצחים.

זו לא הפעם הראשונה שאשטון מצליחה במשימה מהסוג הזה. לאחר רצח הילדים היהודיים בטולוז - פיגוע על רקע אנטישמי - היא פירסמה הודעה שלא רק נמנעה מאזכור מוצאם של הנרצחים - אלא השוותה את הטבח לפעולות של צה"ל.

ובכל זאת, השתיקה של אשטון יכולה להיות מסוכנת, כפי שמלמד האירוע הבא. אישה אחת עשתה מה שעשתה בבית עם שלושה גברים. לפתע שמעה שבעלה מגיע. היא ראתה כמה שקים, ואמרה לגברים לקפוץ לתוך השקים ולסגור את עצמם בפנים. הם עשו כך. בדיוק אז הבעל נכנס לחדר השינה וראה מולו שלושה שקים.

"מה יש בשקים האלה"? שאל הבעל.

"קניתי מוצרים כדי להכין לך אוכל", ענתה.

הבעל אמר: "אין כמוך, רעייתי", ותוך כדי כך טפח על השק הראשון.

הגבר שבשק צרח: "קוקוריקו", והבעל אמר: "איזה יופי, תכיני לי עוף".

אחר כך הבעל טפח על השק השני. הגבר שבפנים קרא: "מהההה".

"יופי", אמר הבעל, "תכיני לי בשר כבש".

ואז הוא ניגש וטפח על השק השלישי.

שקט.

הוא טפח שוב - ועדיין שקט. טפח יותר חזק, ועדיין שקט. בסוף הוא הכניס לשק כמה בעיטות, שוב ושוב. ואז יצא הגבר השלישי מהשק וצרח בעצבים: "דגים, אידיוט, דגים! כמה שכל צריך כדי להבין את זה? דגים"!

לונדון חיכתה להם

בתחילת השבוע הנפיקה מדינת ישראל אג"חים בלונדון. הביקושים שנרשמו היו כמעט פי 6 מההיצע. זו רמת ביקושים כל כך גבוהה, כה חסרת תקדים, עד שהיא מהווה הצהרה ברורה וחד־משמעית של הבעת אמון בכלכלה הישראלית. מה שמרמז על האפשרות כי ייתכן שלא רק בישראל, גם באנגליה קוראים פחות ופחות את "ידיעות אחרונות".

הכה את המומחה

היה פעם מרצה בקורס מבוא לכלכלה שבשיעור הראשון נהג לומר לסטודנטים שמה שילמדו אצלו יהיה להסביר למה התחזיות שנתנו לא התגשמו.

השבוע קראו שוב כמה מומחים מטעם עצמם לעשות ויתורים לפלשתינים. אלה היו אותם מומחים שתמכו באוסלו, שניבאו שההתנתקות תביא שקט, ואחרי שאסד היה כבר שקוע במרד נגדו - דרשו לתת לו את הגולן. אם היינו שומעים בקול המומחים, הג'יהאדיסטים שנמצאים בגבול סוריה היו טובלים את הרגליים בכנרת.

בהערת אגב: השבוע קיבל האלוף במיל' עוזי דיין פרס לספרות צבאית באוניברסיטת אריאל. בין דבריו שם הופיע המשפט הבא: "זיכרו תמיד שאת תיבת נוח בנה אדם תמים ומאמין, ואת הטיטניק בנו מומחים בעלי שם עולמי".

על המומחים שנופלים שוב ושוב אפשר ללמוד מאגדת העם היפנית על ביל גייטס ממיקרוסופט, שנפגש עם אקיו טויודה, נשיא טויוטה. גייטס אמר ליפני: "אם הטכנולוגיה של המכוניות היתה מתקדמת כמו זו של המחשבים, היינו נוסעים במכונית שנוסעת 80 ק"מ על ליטר אחד, ולא פולטת עשן".

טויודה ענה: "אם היינו מתקדמים כמו המחשבים, המכוניות היו נתקעות 5 פעמים בשעה". 

מודה ועוזב

הרב החרדי חיים קנייבסקי אמר שהצרות על עם ישראל באות בגלל ביזוי גדולי ישראל. יפה שהוא חוזר בתשובה: באמת הגיע הזמן שהוא ואנשיו יפסיקו לבזות את גדולי ישראל - את הצעירים והצעירות המשרתים בצה"ל, את רבני "צוהר" ו"בית הלל", ואת מי שעובדים כדי לפרנס את תלמידיו.

תופעה מתפשטת

שלשום הקדיש "הארץ" עמוד שלם עם כותרת ברוחב המקסימלי, כדי להגן על זכויותיהם של שחקני פורנו. הדבר מעלה את השאלה מה אנחנו יכולים ללמוד מכך. הנה כמה תובנות:

• כל עיתון פונה לקהל יעד מסויים. זהו קהל היעד של "הארץ".

• העיתון יודע שצפייה בסרטים הללו - זה העיסוק שתופס את רוב זמנם של קוראיו.

• כוכבות הפורנו הן מודל לחיקוי בעיני "הארץ".

ביום ראשון, גיליון אחד בלבד אחרי שהקדישו את העמוד הראשון למורה אדם ורטה, גילו ב"הארץ" שבכל זאת, יש אנשים שצריך להפלות על רקע השקפת עולמם: יש יותר מדי חובשי כיפות בשב"כ, הסבירו. עבר עוד יום והכותרת הראשית של "הארץ" חשפה את הנורא מכל: אין מורים ערבים בחינוך הדתי. כמובן, להבדיל מנוכחותם הבולטת של מורים חרדים ודתיים בחינוך הערבי.

ההתחרפנות הזו מזכירה סיפור ישן על כתב מסוים של ערוץ־2 שעמד על השולחן במשרדו וצבע את התקרה. ראה אותו פועל שעבר שם ואמר לו: "כדאי שתשים עיתון על השולחן שלך".

ענה לו הכתב: "אין צורך, אני מגיע גם ככה".

*   *   *

נוכח החשש של "הארץ" מנוכחותם הגוברת של חובשי כיפות בצה"ל ובשב"כ, ראוי גם להציג יתרונות של המציאות הזו. בתום מלחמת העולם הראשונה התקיימו שיחות בין רוסיה וליטא על קביעת הגבול ביניהן. יצא שבראש שתי המשלחות עמדו יהודים. מטעם רוסיה אדולף יפה, ומטעם ליטא שמשון רוזנבוים. כאן חשוב להעיר כי בין יהודי אירופה היה מקובל שיהודי ליטא מחליפים לעיתים קרובות את הגיית האות שי"ן הרגילה בשי"ן שמאלית.

מייד בפתיחת השיחות ישבו שני ראשי המשלחות לשיחה. אמר יפה: "נו, איפה יעבור הגבול"?

ענה רוזנבוים: "נעבור ביום שישי באזורים שעליהם יש ויכוח, וכל מקום שיגידו לנו 'שבת שלום' בשי"ן שמאלית - יהיה שייך לליטא".

השיחות סוכמו מייד, וכך נקבע הגבול בין רוסיה לליטא. עד היום.

משהו

אילן לוקאץ', כתב ערוץ־2, הסביר שיש יותר עיתונאים שמאלנים, כי עיתונאים הם אינטליגנטים, ובשמאל יש יותר איי־קיו מאשר בימין.

האם ייתכן, חס וחלילה, שלוקאץ' עצמו מונה לתפקידו במסגרת העדפה מתקנת? 

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו