קפץ לו התאופיק ויצא המרצע מן השק: תאופיק טיראווי, סייען טרור לשעבר, שבשנות האינתיפאדה השנייה עמד בראש מנגנון המודיעין הפלשתיני, וכיום משמש יועצו הביטחוני של יו"ר הרשות הפלשתינית אבו מאזן, המציא בסוף השבוע מחדש את המושג מו"מ והגדיר אותו כ"סוג של התנגדות". טיראווי הטעים שאת המו"מ, או "ההתנגדות" כלשונו, יהיה צורך לחזק מהשטח בנשק, בהתנגדות עממית או בכל דרך אחרת.
אילו היה מדובר רק בטיראווי - ניחא. האיש שהוגדר על ידי ישראל כמבוקש מספר 1 בתקופת המצור על המוקטעה ברמאללה, ואחר כך קיבל "מחילה" תמורת שיתוף פעולה ביטחוני עם ישראל, "אובחן" על ידי ראש השב"כ לשעבר יובל דיסקין כ"פסיכופת, אכזר, מסוכן ומועד לשינויים קיצוניים במצב הרוח" (דיווח של אתר ויקיליקס על פגישת דיסקין עם שגריר ארה"ב לשעבר בישראל ריצ'רד ג'ונס, ביוני 2007).
אלא שטיראווי אינו לבד. הן בפת"ח שטיראווי נמנה עם בכיריו והן בחמאס רואים בטרור וב"מאבק המזוין" כלי לגיטימי, ששילובו עם הדיפלומטיה נותן תוצאות מצוינות. בכירי מערכת המודיעין שלנו נתנו לשיטה הזאת שם: "קוצר וזורע". זורע בטרור, וקוצר במו"מ וחוזר חלילה.
הדוגמאות רבות. הן משתרעות על פני תקופה של חצי יובל שנים, מאז האינתיפאדה הראשונה ועד ימינו אלה. אפילו אבו מאזן דיבר בעבר על "העיתוי והתועלת שבסוגי ההתנגדות השונים", ואחד משריו הסביר שאוסלו לא היה אלא בית הגידול החזק והיעיל של ההתנגדות הפלשתינית, וש"ללא אוסלו, לא היתה קיימת התנגדות" (התיעוד באדיבות האתר מבט לתקשורת פלשתינית).
דיאב אל־לוע', חבר המועצה המהפכנית של הפת"ח, היה הגלוי מכולם: "למדנו במאבק כי יש שלב של זריעה ועיבוד הקרקע. הרובה זורע, והמאבק הדיפלומטי קוצר".
התבטאויות כאלה שלובות במסכת המאבק הפלשתיני כחול אשר על שפת עזה, ועכשיו מציע לנו טיראווי להתכונן לעוד סיבוב של "זורע וקוצר". שר הביטחון משה יעלון אינו זקוק לטיראווי כדי להבין לאן הדברים מתגלגלים. יש לו מקורות מידע והערכה משלו, אבל אולי כדאי לשתף בהם גם את שרי החוץ של מדינות אירופה ושל ארה"ב. הרי עד היום מתנהל, אפילו במקומותינו, הוויכוח הנאיבי בשאלה מדוע פרצה האינתיפאדה השנייה - האם היתה פרי תכנון מוקדם כפי שהוכח, או שהיתה מחאה עממית, ספונטנית, של עם הנאנק תחת כיבוש ודיכוי, אשר התלקחה למדורה גדולה? כדאי בכל מקרה לרשום לפנינו את ההתבטאות הזאת של טיראווי, ולהתבונן בצפוי בעיניים פקוחות וללא אשליות.
