בית חרושת לזיכרון קולקטיבי

אחרי שלושה ימים של בית חרושת לזיכרון קולקטיבי, כשהמחנכים באמצעי התקשורת מורים מה מותר לזכור ומה אסור, נולד מיתוס. אריאל שרון אכן היה גיבור מלחמה בעל לב חריף וגדול, אבל תולדות חייו נכתבו מחדש. האם מספידיו הנרגשים מהארץ ומהעולם היו דוברים כך אלמלא אותן שנתיים אחרונות לפעילותו? האם "מעשה אמיץ" השמור לעקירת אזרחים והתאמה לרוח הנושבת בתקשורת, היה מוענק לו גם על הקמת ההתנחלויות? מכחול מהיר שיפץ את חייו מכחול לאדום. ובשם מותו נדרש הימין לקבל כעת בדממה את כל מצעו ומורשתו (מורשת השנתיים, כמובן). היה מי שאמר שלאחר מותו הועלה שרון לדרגת רבין, בהיבט של השתקת המחנה האחר. הטירוף סביב ח"כ אורית סטרוק הוא דוגמה.

היה לנו ראש ממשלה ימני שנפטר לא מזמן, יצחק שמיר, ופטירתו בצהרי יום לפני שנה וחצי לא הולידה ולו חצי "משדר מיוחד". המשדרים האלה, שבהם הוענק לשרון תואר אבירות ונשכחו לו התארים האחרים, לא מילאו את אוזנינו ועינינו רק מכיוון שנפל למשכב כראש ממשלה מכהן (לעומת שמיר, שנפטר שבע ימים בביתו) - אלא כדי שנלמד ונזכור: ככה ייעשה לאיש אשר השמאל חפץ ביקרו. מאתרוג משחרר רק המוות. בעצם גם המוות לא. לא נשאל על חוקיות הקבורה בקרקע פרטית, נטשטש את המדיניות השנויה במחלוקת, לא נתעכב על קטנות כגון תיקים פליליים. גלימת עוקר המתנחלים עשויה מחומר דוחה כתמים.

משרד החינוך קרא למורים להקדיש זמן כדי לדון בכיתות במורשת שרון. בשבילי: עוגה טעימה ויפה שרוססה ברעל. ראש ממשלה שביצע את המצע ההפוך בדיוק מזה שלשמו נבחר. שהתחייב למשאל המתפקדים בליכוד, והתעלם מתוצאותיו. שפיטר שני שרים ערב ההצבעה בממשלה על ההתנתקות. שביצע מהלך דורסני באטימות, במירמה, בחטף, ממניעים מעורפלים. לא היה פתרון לכל מתיישב. לא היה נימוק. לא היה יעד. חקלאי שפצע חקלאים. מפקד שחצה את התעלה וגם חצה את העם. גיבור מלחמה, וגם גיבור על חלשים.

צפיתי בהלוויה ונמלאתי קנאה: הייתי רוצה להתאבל עליו. אבל אני לא יכולה לזכור את הקמת היישובים בלי לראות לנגד עיניי את בתי הכנסת הבוערים. אני לא יכולה לזכור את "המון אלוני מורה" בלי לשמוע את הדחפורים. קשה לי להצדיע ללוחם האמיץ שנטש לחסדי חמאס את הפינה הדרום־מערבית של הארץ. קשה לי להתרשם מהבערה הלוהבת שהיתה בו, כי אני עוד כוויה מהאש שהופנתה אלינו. אני לא יכולה להשתתף בהלוויה ממלכתית של האיש שהשתמש בממלכה כדי לפגוע בדמוקרטיה, בציונות, באדמה, באדם. בי. זמן קצר אחרי שעזבו אתמול האורחים המכובדים את גבעת הכלניות, שוגרו שני טילים מצפון הרצועה. תיאטרון החיים חזק מהצגות הטלוויזיה.

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו