ספרו לנו עוד על "יושרה" ואידאליזם

במשך שנים נבנתה סביב נפתלי בנט וגדעון סער חומה עבה של יח"צ. במשך השנים מונחים כמו אידיאולוגיה, עשייה ויושרה, נקשרו בשמם באופן כמעט אינסטינקטיבי, הודות להדהוד תקשורתי צמוד של מסרים שביקשו להשמיע. אבל בשנתיים האחרונות שניהם חצבו בחומה הזאת ושחקו אותה עד דק במו ידיהם, מתוך מטרה אחת שעמדה בראש מעייניו של כל אחד: בנט להגיע לראשות הממשלה, וסער להדיח את נתניהו.

סער במידה רבה מבקש לפרוע צ'ק היפותטי שבמשך שנים "נשמר" לו – תפקיד המנהיג החמישי של הליכוד. כבר ב-2006 הוזכר שמו כמי שאולי יחליף את נתניהו לאחר ההתרסקות שחווה הליכוד בבחירות, ועם מינויו לשר החינוך שלוש שנים אחר כך כבר הציבה אותו התקשורת כאחד מבכירי היורשים האפשריים. ככל שמתחרים נפלטו, כך מעמדו התחזק.

אבל הייתה בעיה אחת – נתניהו לא זז. ציפייתו של סער לקריסת הליכוד ב-2015 נכזבה, ותקוותו לכבוש מפלגה מוכה כמושיע לא התקיימה, והוא עצמו נותר מחוץ למשחק. בסוף 2019, כשהמשבר הפוליטי בשיאו, והליכוד עם 32 מנדטים וצפי שלילי, ומול כחול לבן שנראתה גדולה, מגובשת וכמעט בלתי מנוצחת, סער שב לתסריט הישן – קריסת הליכוד והמלכתו במקום נתניהו. אלא שהפעם הוא החליט שלא לחכות ולהחליף את נתניהו מיד. בפריימריז שדחף להם הוא נכשל כישלון חרוץ.

שנה אחר כך, בשיאה של השתוללות הקורונה, חלום כיבוש הליכוד המוכה חזר, אבל הפעם סער החליט שלא להתמודד מול המתחרים על ירושת נתניהו, אלא לכפות את עצמו. לכן פרש מהליכוד והקים מפלגה שהייתה אמורה לשאוב קולות ליכוד ולסייע לו לכבוש את התנועה המוכה. אבל גם זה לא קרה, וסער ומפלגתו קרסו בבחירות.

נפתלי בנט הוא סיפור אחר. הוא לא מעוניין בהנהגת הליכוד, אלא בהחלפתו. הוא ראה את ההצלחה של קדימה ואת עלייתו של לפיד, והגיע למסקנה שדבר דומה נדרש בימין, ושהוא צריך לבצע אותו. למן הרגע הראשון ניסה בנט ליצור את התשתית הפוליטית שתביא אותו למעמד של ראש מפלגת שלטון. קודם בתנועת ה"ישראלים" קצרת הימים, המשך בבית היהודי שכמעט הפך ל"בית הישראלי" כשמועמדים לא דתיים או יהודים בהכרח שולבו ברשימה, ואחר כך בימין החדש ובימינה. משבר הקורונה והמערכת היח"צנית הכבדה שניהל, ששיאה בהקמת "קבינט אזרחי" וכתיבת ספר, נראו כתחילתו של השינוי המיוחל, אבל המציאות לא שיתפה פעולה, ובנט זכה למנדט אחד יותר מסער.

שניהם קרסו.

אבל המציאות לא מעניינת אותם. אם לא יצליחו להחליף את הליכוד ונתניהו בבחירות, הם יכפו את עצמם על הימין כולו. "ממשלת השינוי" כביכול שהשניים מנסים להקים עם מפלגות השמאל, אמורה בתאוריה להרגיל את הימין למציאות שבה מפלגת ימין שאינה הליכוד עומדת בראש הממשלה, ולהחליף את הליכוד בבחירות הבאות.

מי שבנו במשך שנים תדמית נוצצת של אידאליסטים ואנשי עשייה ענייניים, חשפו במו ידיהם את המציאות העגומה, שהכל היה קרדום לחפור בו למען מטרה הרבה יותר צינית – הגעה לשלטון בלבד, וחוסר השלמה עם המציאות. אם גם הפעם ייכשלו, הם כנראה יקימו כנסת משלהם, ואולי גם עם משלהם, שבהם יש להם רוב.