תיעוד העבר - המפתח לעתיד
, עודכן
השבת נקרא בבתי הכנסת בפרשת "בא" על שם הפסוק שבו קורא השם אל משה, "בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו ואת לב כל עבדיו". למרות ההתכחשויות העקביות של פרעה להבטחותיו שלו, מתבקש משה להזהיר את פרעה על האמור לקרות בהמשך אם יתמיד בסירובו העיקש.
מכאן ואילך אפשר לחלק את המשך סיפור הפרשה לשניים. החלק הראשון עוסק בהשלמה של עוד שלוש מתוך עשר המכות הניחתות על מצרים: ארבה, חושך ומכת בכורות. החלק השני מתאר את שלבי היציאה ממצרים והמצוות הראשונות שמקבל העם באותה שעה ולדורות. כבר כאן יש להעיר כי מובן מדוע יש צורך לבצע פעולות מסוימות לפני היציאה, אבל איזה טעם יש לצוות עכשיו לדורות, וכי מישהו במצרים יש לו סבלנות להקשיב למצוות שאותן יצטרכו לקיים בהמשך? מה גם שלשם כך תינתן אחר כך התורה במעמד הר סיני.
זאת ועוד, כשנעיין באופי המצווה הראשונה והמרכזית, נגלה כי המדובר הוא בקורבן הפסח. "דברו אל כל עדת ישראל... ויקחו להם איש שה לבית אבות". את השה הזה נדרשה כל משפחה להקריב בליל יציאת מצרים (לפרטי המצווה מוקדשים לא פחות מעשרה פסוקים).
בהמשך הפרק מתוארות בהרחבה הלכות קורבן הפסח לדורות עולם, ואף כאן מקדישה לכך התורה פסוקים רבים. מדוע? במה זכה קורבן הפסח להיות המצווה הראשונה שבה נצטווה העם היהודי בצאתו ממצרים. לא שבת ולא כשרות, לא ציצית ולא משהו אחר.
הדבר המפתיע בהקשר זה הוא כי גם היום נראה שמרבית היהודים מקפידים באדיקות לקיים את ליל הסדר וממילא אנו מבקשים להבין מה עושה את מצוות הפסח למשמעותית ולייחודית כל כך.
מתברר כי הנושא המרכזי המעסיק את הפרשה הוא כיצד משמרים את תודעת הזיכרון בקרב הדורות הבאים. אנשים רבים שחוו מחזות נוראיים רוצים להבטיח שהדור הבא יאמין להם ויזדהה עם סבלותיהם.
זו אינה רק בעיה טכנית של שימור חומרים המתעדים את האירועים. גם בימינו, כשיש בידינו האפשרות לתעד אירועים ולשמרם, עדיין צריך לייצר את המוטיבציה והרצון של הדור הבא לשמוע, להקשיב ואפילו לרצות לצפות בחומרים הללו (רמת ההתעניינות בחומרי השואה תעיד על חומרת הבעיה).
קיימת רק דרך אחת לחנך ולהעביר הלאה את הזיכרונות, המראות, המורשת והערכים - באמצעות הבית והמשפחה. בפסוק "איש שה לבית אבות" קיים רצון שמסרי העבר לא יעברו בעצרות המוניות או בסרטים רבי רושם, אם כי אלה יכולים לסייע. גם בית הספר הנחשב, ובצדק, לגורם משמעותי בעיצוב עולמו של הילד לא ישמש תחליף למה שאב ואם יכולים ואמורים להעניק לילדיהם.
בבוא ההורים ובני המשפחה לירושלים, שם הם יפגשו קהל רב ומגוון, ישאל הבן הצעיר (או המתבגר) מה פשר המסע הארוך שאותו הם עושים כדי לאכול חתיכת בשר. או אז, האב יצטרך להסביר לבן ולדבר איתו, לספר לו מיהו בעצם.
ייתכן כי במהלך השנה אנחנו לא מאוד קשורים לעם שלנו ולא בדיוק מקפידים על כל תו, יאמר האב לילדיו, אבל אנחנו יהודים. היינו במצרים, שם ביקשו אויבינו לחסלנו, ומאז ועד היום השמות משתנים, אבל העיקרון נשאר זהה. עם אחד קטן הנתון לאיומים בלתי פוסקים, עם שצריך להיאבק על הכרה בקיומו, עם שבכל הזדמנות, ובלי שעשה רע לאיש, קמים עליו שחקני כדורגל בתנועות נאציות ופוליטיקאים באיומים גלויים ומוסווים על עצם קיומו.
כשנאכל את קורבן הפסח נזכור כי כבר היינו בסרט הזה בעבר וברוך השם פסח עלינו השם והצילנו מידי המבקשים רעתנו.
וכך מדור לדור ומאב לבן ומאם לבתה נעביר את המסורת הזו. המסר שאנחנו מעבירים הוא מסר שחשוב לכל הדורות, מסר שטומן בחובו את הכלים הנחוצים לו לשרוד ולפרוח, לדעת ולהשכיל, כלים שעוזרים בפיתוח זהות יהודית, גאה ומוסרית, המחויבת לעבר וצופה אל פני העתיד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו