מעבר לבושה ולאי המוסריות הקשה, שבה נגוע מהלך של שחרור טרוריסטים מכלאם; ומעבר לגלולה המרה שמדינה שזה עתה ניצלה מעוד אסון של אוטובוס מתפוצץ נאלצת לבלוע - מתנוססת לה ביגון עובדה אחת, שאי אפשר להתווכח עליה: מחבלים משוחררים שבים כל העת למעגל הטרור.
העובדה, שלמרות הנתון הזה ישראל ממשיכה כל העת לשחרר מחבלים, מזכירה בדיחה אנגלית שחוקה על העיוור הצוהל, שצעק פתאום "אני רואה" ודפק את ראשו בקיר. שוב ושוב מתברר: פעם טרוריסט, תמיד טרוריסט. לא אצל כולם, אבל זה המצב אצל כמחצית מכ־13 אלף המשוחררים שישראל שילחה לחופשי מאז 1985. למרות זאת, בלחצה של ארה"ב ובניגוד להתרעות גורמי המודיעין על חלקם המרכזי של המשוחררים בהבערת השטח (טרור חם וטרור קר) - בדיוק כאותו עיוור - אנו ממשיכים להטיח את ראשנו בקיר ולשקר לעצמנו שאנו רואים.
את העובדות האחרונות סיפק עמוס הראל ב"הארץ" ביום שישי האחרון, כאשר חשף כי הזרוע הצבאית של חמאס בגדה המערבית מנוהלת בשלט רחוק על ידי קבוצה ממשוחררי עיסקת שליט, שריצו בעבר עונשי מאסר ממושכים על רצח ישראלים וגורשו לעזה. השב"כ, כך מתברר, סיכל בשנתיים האחרונות לא פחות מ־80 תוכניות לפיגועים ביו"ש, שמקורם בקבוצת המשוחררים הזאת.
החשיפה הזאת אינה מפתיעה. שלושת מנהיגי חמאס המפורסמים ביותר, שהותירו אחריהם שובל של דם ואש, ריצו קודם לכן עונשי מאסר בכלא הישראלי: אחמד יאסין, ששוחרר במסגרת עיסקת ג'יבריל ב־1985, סלאח שחאדה, ששוחרר מהכלא בשנת 2000, ועבדאללה קוואסמה, שגורש ללבנון ב־1992. כמחצית מ־7,000 המחבלים ששוחררו בשנים 1999-1993 שבו אף הם למעגל הטרור, וכך נהגו גם עשרות ממשוחררי עיסקת טננבאום. עד אפריל 2007 רצחו הללו 37 ישראלים. אפילו אימן אלשראונה, שהיה אמור להשתחרר מהכלא רק בשנת 2039 ושוחרר במסגרת עיסקת שליט, נעצר בשנית כאשר התברר ששב לטרור. אלשראונה גורש לעזה בעקבות שביתת רעב ממושכת וחזר לפעילות צבאית במסגרת גדודי עז אל־דין אל־קסאם.
גם מי שמוכן למחול על כבודו הרמוס, וגם מי שאוטם את ליבו ואת אוזניו לנוכח ייסוריהן של משפחות הקורבנות, שרוצחיהם משולחים שוב ושוב לחופשי - חייב לפקוח אותן לנוכח השורה התחתונה: הם שבים להרוג בנו. רשימת המחבלים ששבו לרצוח ורשימת הקורבנות שלהם ארוכה מכדי ששורות אלה יכילו את כולם. לכן כדאי לפנות דווקא אל דבריו של השופט העליון בדימוס אדמונד לוי, שעם חבריו אישר למדינה לשחרר מחבלים מכלאם, אך כתב (ב־2004)דברים שכוחם יפה גם לימים אלו:
"זו אינה הפעם הראשונה, שמכוח הסכמים שעליהם חתמה, משחררת ישראל מחבלים אשר זרעו מוות והרס במקומותינו. לאחר כל שחרור כזה פיעמה בלב רבים התקווה כי בזאת הפעם יבוא המפנה והמשוחררים לא יחזרו עוד לדרך הטרור, ואפשר שאף יהיו שגרירים להפצתו של רעיון החיים בשלום בצוותא, ונדמה כי אין צורך לומר עד כמה היתה זו תקוות שווא, ואולי נכון להגדירה כאשליית שווא...".
