אני מכיר את בועז ביסמוט כמה עשרות שנים. הוא אחד העיתונאים החרוצים ביותר שיש ואחד ההגונים שבהם. ב"ידיעות אחרונות", ביטאונם של עברייני ישראל - מאולמרט עד דרעי דרך חיים רמון - נראה שהתכונה הזו, להיות אדם הגון, ראויה לגינוי. זו אחת הסיבות להשתלחות הדוחה שלהם כלפיו. הסיבה הנוספת - בהמשך.
ביסמוט הוא עיתונאי נדיר: כאשר רבים מאיתנו יושבים במשרדים ממוזגים, מגרדים בראש ומכינים עוד כוס קפה - בועז נמצא בצד השני של הגלובוס, לעיתים במקומות שבהם חולמים על השמדתנו. הוא נכנס למדינות עוינות ומשוחח עם האנשים שברחוב ועם ראשי מדינות שהחלום שלהם הוא להעיף אותנו לים, יושב עד השעות הקטנות עם המפגינים בכיכר תחריר, מדבר עם נערים אבלים בלוויה של נלסון מנדלה, מראיין את אחמדינג'אד, רודף אחרי קדאפי בלוב ומטפס לראש גורד שחקים בנסיכות במפרץ. מה לא. הוא מביא את הסיפורים היישר ממקום התרחשותם. זו עיתונות אמיתית, כזו שיותר ויותר קשה למצוא.
וכאשר הוא אינו בחו"ל, הוא נשאר במערכת העיתון עד השעות המאוחרות כעורך חדשות החוץ. בישראלית קוראים לזה "שחקן נשמה". מה היה חטאו של בועז בפרשה הרכילותית האחרונה? הציעו לו למלא תפקיד ממלכתי, ואם לא די בכך, מי שהציע לו את התפקיד היה מי שנתפס ב"ידיעות אחרונות" כאיום הגדול ביותר על מדינת ישראל, לפני הגרעין האיראני - ראש הממשלה בנימין נתניהו. הוא החליט שאולי בעיה קשה של המדינה, ריבוי מסתננים, דורשת גם אנשים מחוץ למערכת הקיימת. שאולי כדאי לשמוע גם מה חושבים מחוץ לקופסה. ללא ספק, חטא נורא. ואם הוא פנה לבועז - גם הוא נכנס לרשימת האנשים שיש להשתלח בהם.
בועז כבר מילא תפקיד ממלכתי: הוא היה שגריר במאוריטניה, מדינה לא קלה. בניגוד לרוח של "ידיעות אחרונות", הוא פטריוט ישראלי אמיתי, כזה שגאה ביהדותו, במורשתו. ב"ידיעות אחרונות" לא מבינים את הצירוף הזה, "פטריוט ישראלי".
איש חכם שכבר אינו בין החיים לימד אותי פעם כלל חשוב בחיים: כאשר אתה מנסה להשליך גוש בוץ לעבר מישהו אחר - אולי תפגע בו, ואולי לא. מה שבטוח, שחתיכה מהליכלוך הזה תישאר דבוקה לך ליד. וזה מה שקרה ל"ידיעות אחרונות" עם הפרסום שלו אתמול. בועז ביסמוט, יודע כל מי שמכיר אותו - נשאר נקי.
ומה אתם חושבים? טקבקו לנו
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
