פירון, החינוך שייך להורים

לכבוד שר החינוך, הרב שי פירון:

אני כותבת בניגוד לדעה הרווחת, כדי להביע את מורת רוחי מהכרזתך על קיצור החופש הגדול. הטענות שלי, ויש לי מספר טענות, אינן נגד עיקרון קיצור החופש. בראש ובראשונה, מטרידים אותי המניעים והעמדות המוצהרות שעומדות מאחורי ההחלטה הזאת. אני מתכוונת להקדמה אשר מסבירה את המטרה של התוכנית, שמובאת באתר האינטרנט של משרד החינוך, ואשר משקפת להבנתי, את הגישה שלך, כולל המשפט העגום: "מדובר בתכנית, אשר מהווה המשך ישיר לתפיסה 'מחנכים מסביב לשעון', לפיה מערכת החינוך לוקחת אחריות על ילדי ישראל, 7 ימים בשבוע, 24 שעות ביממה".

משפט זה צריך להדאיג כל מבוגר אחראי, כאשר המשרד נוטל לעצמו את האחריות העיקרית לילדי ישראל. ההורות בסגנון סוציאליסטית כבר נכשלה בדור קודם. ילדים הם באחריות בלעדית של הוריהם. הכרזות ועמדות כמו המצוטט לעיל מזיקים לחיי המשפחה, וכן מזיקים לילדים עצמם, והן פופוליסטיות ובלתי-ישימות.

ההידרדרות המוסרית בולטת בכל מקום

בין כותלי בתי הספר, מורים רואים ירידה תלולה בנטילת אחריות של התלמידים למעשים שלהם. ההידרדרות המוסרית בולטת לעין גם בגני השעשועים, החנויות ואולמי הקולנוע. מספר מקרי האלימות, ההשחתה, הפשיעה וההריונות בקרב בני נוער, כמו גם מקרים הולכים ומתרבים של בריונות באינטרנט - כותבים את הכישלון הארצי בתחום "החינוך לערכים" באותיות קידוש לבנה.

וצוותי בתי הספר, מקצועיים ככל שיהיו, לא יכולים לשנות את המצב הזה לבדם.

נכון שמשרד החינוך אחראי להציע חוויות לימודיות, וכן להתכונן לקראת תעסוקה ופעילויות העשרה לילדי ישראל, אך כל אלו בגדר שירותים שהמדינה אמורה להציע לציבור. אף לא אחד מהם יכול להחליף את האחריות שהורים מחויבים ליטול על עצמם להתפתחות ילדיהם בתחומי המוסר, האתיקה וכן, גם בתחום הלימודי. 

החינוך הוא האחריות הבלעדית של ההורים

חינוך ילדי ישראל, 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע, הוא אחריותם הבלעדית של ההורים או מחליפיהם במקרים חריגים. לא משנה כמה שעות ילד יבלה בבית הספר, הנסיבות של בית ספר מגבילות את ייעודו ללמוד מיומנויות יסוד, ועובדות שכל ילד יידרש להן כדי להיות מבוגר יצרני ופורה, עם יכולת לעבוד לפרנסתו ולהסתדר חברתית. בית הספר יכול לגבות את המוסר והערכים החשובים לציבור, על ידי שיחות ודיונים בנושאים אקטואליים והיסטוריים. ברור כי צוות בית הספר ישפיע לטובה על חשיבה מוסרית בקרב תלמידיו, עם מצבים שעולים במתחם בית הספר וזוכים ליחס וטיפול ערכי, עם השגחת המבוגרים, נוכחות מורגשת של הצוות במצבים חברתיים, דיונים רבים, ויותר מכל, שיקוף הבחירות הבוגרות של אנשי הצוות בנושאי החוויה הבית ספרית לתלמידים.

ילדים חייבים לדעת שההורים אחראיים עליהם

אך כל אלו לא משנים במאומה את העובדה כי בכדי שילד יפתח זהות מוסרית עצמאית, הוריו ומשפחתו חייבים להציג באופן שלא משתמע לשתי פנים, כי "האחריות עלינו". ילדים חייבים לדעת וגם להרגיש שהוריהם אחראיים להם, ושהם, הילדים, מחויבים לתת דין וחשבון להוריהם 24/7. הורים (או מחליפיהם, כפי שנאמר לעיל) צריכים להפנים כי רק הם יכולים להעניק את האהבה האמיתית, זו שאינה תלויה בדבר, היסוד והבסיס שעליו ורק עליו ניתן לצקת דרישות חברתיות. אנחנו מסרסים את ההורים כאשר אנחנו אפילו רומזים כי האחריות הסופית לילד נמצא בידי גוף אמורפי, אשר מספק בכל שנה, וגם במשך השנה, דמויות וגישות רבות וזמניות.

הורים זקוקים לכל התמיכה, עידוד, כלים מקצועיים וגם לציפייה של הממסד שאנחנו ההורים מהווים הבוסים של ילדינו. קייטנות ולימודי קיץ יכולים לחזק, אך לא ליצור, דור מוסרי וערכי יותר. חיבוקים, עקביות, כללי ברזל, שיחות-נפש בחצות הליל, ארוחות משותפות וחוויות משותפות במשך שנים ועשורים – על יסודות אלו ניתן ללמד ולדרוש התנהגויות וקבלת החלטות. אל לממשלה, ובעצם אסור לה, לחטוף אחריות מידי ההורים, או אפילו לרמוז שהורים יכולים לנטוש את המלאכה הזאת בידי אנשים אחרים.

הבחירה מה לעשות בחופש צריכה להיות של המשפחה

עליך ועל אנשי משרדך להכיר בעובדה שהבירור כיצד למלא את שעות הפנאי של ילדינו משקף את עמוד השדרה המוסרי שלנו. בחירה מתוך היצע מגוון של ארגונים ציבוריים ופרטיים מאפשרת לנו, ההורים, להדגים ולהסביר לילדינו כיצד מקבלים החלטות נבנות ובריאות.

כמובן שעל משרד החינוך להציע מגוון עשיר של תוכניות ופעילויות לימודיות – אולי בכל חופש מבית הספר, אך עצם הבירור והקביעה הסופית של מה ילד מסוים יעשה בחופש חייבים להיעשות על ידי משפחתו, שמכירה אותו, את צרכיו ורצונותיו, והתאמתם לערכי המשפחה עצמה.

הצגת כל תוכנית חדשה לא יכולה להיות מלווה במחויבות ל"חינוך סביב השעון", מכיוון שהמלאכה הזאת שייכת בבלעדיות, מוסרית וחוקית להורים. האמירה חייבת להתאים לתפקיד האמיתי של משרד, להציע פעילויות לימודיות מאורגנות היטב, עם חשיבה פדגוגית מקיפה, ועם יעדים ומטרות ברורים אשר הולמים את מגוון סגנונות ומטרות החינוך, שכן העם מורכב מהרבה הורים שונים המעוניינים להעניק לילדיהם חינוך הולם.

חנה רוזנפלדר היא רעיה ואמא, מורה מתקנת, מנהלת טיפול לילדי חינוך מיוחד ופעילה חברתית

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו