הנושא המדיני יכריע את עתיד הממשלה
מלחמת 30 הימים, הנמשכת זה כחודש בין יאיר לפיד לבין נפתלי בנט, תתארך כדי 300 יום, ועדיין הקואליציה לא תתפרק בגלל נושאים של דת ומדינה וכלכלה. מה שיתרחש בפועל הוא שההסכמים, אשר הושגו תוך כדי פשרה וויתור בעת הרכבת הממשלה, לא יתממשו. בדרך כלל לרעת הציבור.
שוויון בנטל? משהו ייעשה, והעיקר יידחה לכנסת ה־20. ניצנים מצויים כבר בדו"ח הוועדה בראשות יעקב פרי. תיקון במבנה הרבנות הראשית? הבית היהודי הבטיח. הבית היהודי לא קיים. יש לו וטו.
זכויות לילדי זוגות חד־מיניים? ככל שהמלחמה המילולית מחזקת את לפיד ובנט כל אחד במחנהו - "תלמידי חכמים וזונות מפרכסים זה את זה" לעיתים גם בקטטה - כך הם ימשיכו בה. אם לאו - נוסחת הפשרה ממתינה כבר על הסף. הנה היא: כל הילדים יקבלו בלי הבדל אמא־אבא ואבא־אבא ואמא־אמא. כל כך קל למצוא פשרה. רק שטרם כדאי להם.
עדיין יש יצול משותף מוצק להניח לעגלת לפיד־בנט להתנהל יחדיו: היעדר האינטרס להפיל את הממשלה. אריה דרעי במקום בנט? זה חלום הבלהות גם של הרבנים השמרניים שמאחורי אורי אריאל וגם של המרכז הפוליטי. לפיכך ארבע שנים לפני מועד פיזור הכנסת פירוק הממשלה אינו משרת איש משותפיה.
רוב התכנים שלפיד ובנט התחייבו להם בתחום הדתי־חילוני והכלכלי תוך כדי פשרה, לא יגיעו לכלל מימוש. יעל גרמן מיש עתיד לא תצליח להעביר חוק המתיר שימוש בפונדקאית שתהרה לזוג חד־מיני, ותסכול מקביל יהיה מנת חלקו של בנט, ועוד יום יחלוף.
להוציא כמובן את האפשרות שלפני הממשלה תונח תוכנית להסדר ביניים בתחום המדיני. אלא שאז ההחלטה במישור לפיד־בנט, וגם ציפי לבני תהיה חשובה אך משנית. העיניים יופנו להכרעה הקשה בליכוד ביתנו, וגם שם יימנו הקולות בהשפעה ניכרת של גורמים חיצוניים במזה"ת ומעבר לאוקיינוס. בנט ולפיד יהיו רק שחקני משנה, שחקני ספסל.
