כולם שווים בפני זכרו

מיליוני אזרחים, שחורים ולבנים, לבנים ושחורים, חשו אתמול כי דרום אפריקה שלהם הפכה פתאום למרכז העולם. אזרחים, שתמיד חשבו ששכונות הגטו (שחורים) או שכונות היוקרה המאובטחות שבהן הם מתגוררים (לבנים, אבל גם שחורים היום) הם כל עולמם, פתאום קולטים שדרום אפריקה ביתם הפכה לבירת העולם - ולו ליום אחד. וכל זה הודות לאדם אחד: נלסון מנדלה.

טאטא מדיבה שינה לא רק את חייהם של מיליוני אנשים, אך גם את תדמיתה, את מעמדה ואת אופייה של דרום אפריקה היום. עשרות מנהיגים עם קודמיהם בתפקיד חשו חובה להיות חלק מהחגיגה הגדולה. טקס אשכבה שמח. קשה להזיל דמעה על אדם שלא מת אף פעם. זה המזל עם אנשים שמשאירים מורשת.

המזל משלה של דרום אפריקה והיא כבר קלטה אליה דמויות שזכו כמו מנדלה לחיי נצח. צ'רצ'יל וגנדי (שניהם עם הקשר ישיר למלחמת הבורים) זכו לחיות על אדמת אפריקה, בדרום אפריקה. יש משהו באדמה הזו שמעצים בני האדם.

מיליונים חוגגים ברחובות דרום אפריקה את הליכתו של האיש, שבמאבקם שיחרר את ארצו מבושת האפרטהייד. ביוהנסבורג לא הבינו מדוע העולם שם את הדגש על המבחן הגדול ביום שאחרי. נכון, העוני עדיין קיים, ונכון שאנשים חיים מ־5,000 אלפים דולר לשנה בממוצע - להבדיל מ־30 אלף בארה"ב. אבל מה היה קודם? מנדלה שיפר את חייהם של מיליונים רבים, אבל זה לא רק כסף. זה בעיקר כבוד. אבל האם בעולמנו היום השניים לא הולכים יחד? אובאמה, מרקל, הולנד, קמרון ועוד עשרות אנשים שהשתתפו בטקס באיצטדיון הפכו אתמול לאנשים רגילים. פשוטי העם היו ליום אחד ענקים, והגדולים נראו כה קטנים.

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו